מרחץ האירוטיקה של גוטייה

בתחילת השבוע צנחו הטמפרטורות בפריז בצורה בלתי אופיינת לסוף חודש יוני, אך עם פתיחתו של שבוע אופנת הגברים בעיר, ביום חמישי האחרון (24.6) הן נסקו וגל חום בלתי נלאה שטף את העיר. עובדה זו לא ממש השפיעה על הטרנדים העיקריים המסתמנים לקיץ 2011 ובעיקרם, ערב רב של פריטי עור (כולל מכנסיים קצרים, ארוכים וצמודים), בגדים הנלבשים בשכבות וגולת הכותרת – ז'קטים ברכיסה כפולה, טרנד שהבהב בשוליים בשנים האחרונות, והפעם הופיע שוב ושוב על המסלולים. אי אפשר לטעות – כדור הארץ מתחמם, ולרוב מהמעצבים זה לא משנה דבר.

עם הגעתה של ההזמנה לתצוגה של ז'אן פול גוטייה, היה ברור שהמעצב חובב הגמיקים והטריקים, שולף שפן שמן מן הכובע – ההזמנה המקורית הודפסה על גבי משקפי תלת-מימד, מהלך שעורר מיד ציפייה לגרסה אופנתית של אווטאר. אך מה רבה הייתה ההפתעה כשבאולם עצמו לא ניכר סימן למסך ולא לכל סוג של קולנוע, אלא רק מסלול תצוגה רגיל למדי שמסביבו שורות שורות של דרגשי ישיבה פשוטים.

הרמזים המבלבלים לגבי תוכנה של התצוגה, או לפחות לגבי הכיוון הקונספטואלי שלה, המשיכו להיערם בזה אחר זה. כך, עם כניסתם של המוזמנים למקום, שנפנפו ללא הרף במשקפי הקרטון, הגישו מלצרים מעונבים תה נענע בכוסות קטנטנות ומעוטרות בערבסקות. חדי העין הבחינו כי בפינות החלל הגדול פוזרו על הרצפה כריות הסבה אוריינטליות.

שניות לאחר שנכנסה למקום הידוענית התורנית, הזמרת קלי רולנד, ניתן האות ומוזיקה ערבית החלה להתנגן בחלל. תיפופי הדרבוקות המהפנטים וצלילי הכינורות, לא הותירו ספק לטון שישלוט בתצוגה כולה והבהירו היטב את משמעותן של הכוסות הקטנות וכריות העור העגולות.

וילון כבד בקצה המסלול התרומם וחשף מאחוריו מיצג שכה הלם את האווירה הכללית – החמאם של גוטייה. דוגמנים מעורטלים, חטובים וחלקים, עטופים במגבת היו שרועים על דרגשים, בעוד אחרים מושחים את גופם בתערובת של שמן ומים, באקט שהצמד המילים הומו-ארוטי יספק אותו בקושי רב. זו הייתה תפאורה מרתקת, גימיקית, ספק תאטרון חסר מילים ששבה את הקהל.

לאחר פאוזה דרמטית של מספר רגעים, פרצו הדוגמנים למסלול. גברברים עטויי זקנים וכיפות ענק ופניהם משורטטות ויוקדות, בישרו על שובה של גבריות מועצמת שהועברה דרך פריזמה מזרחית: גלביות שחורות וארוכות, שצווארונן מעוטר ברקמת זהב, נלבשו עם שרוואלים דקיקים, כאנטיתזה לגזרות המכנסיים הצרות והאנדרוגיניות. מכנסי הרמון שמפשעתם נפולה, כיכבו שוב ושוב על המסלול, בווריאציות מהפנטות של חומרים, כמו פשתן או עור בצבע טבק קרמלי, שעיבודו שמר על התנועה האוורירית המתבקשת. מנגד, נראו על המסלול פריטים מערביים מובהקים, חלקם בעלי רוח קולוניאלית של גילוי המדבר, ששמרו על אותו קצב של רוח חמה. על המסלול צעדו חליפות המורכבות מבלייזרים כוחניים ומכנסיים קצרצרים, כגרסא חושנית לקלאסיקה אירופאית או ז'קטי ספארי - הד מהתקופה בה הוקסם איב סן לורן מהאקזוטי. השורה התחתונה הייתה ברורה – גוטייה נדרש לפזול למדבר על מנת לייבא מתוכו את הגבר הבלתי מיושב.

הסיבה למשקפי הקרטון, שהקהל החזיק בציפייה דרוכה, התבררה בחלקה האחרון של התצוגה. למסלול עלה דוגמן שהרכיב את אותם המשקפיים -רמז עבה שגרם לקהל להשתמש בזוג שבידו, תוך שאלה משווים לו מראה של קריקטורה אינפנטילית. אז התברר כי הציורים והסמלים על הגלימה העצומה שלבש הדוגמן, כוכבים וירחים צפופים כקלישאה איסלמית, הודפסו בטכניקה תלת-מימדית שהעצימה את תנועתו העזה של הבד באוויר.

בזה אחר זה עלו דוגמנים ממושקפים, כשהם לבושים באותו תלת מימד: החל ממכנסונים צמודים ומתגרים ועד חליפת ג'ינס. על אף שהיה זה מתבקש, האופי המשחקי של המהלך, שניצל את ההייפ העכשווי מהטכניקה, לא פגם באיכויות הקולקציה, אלא דווקא הדגיש את האופן הרב מימדי בעזרתו גוטייה המחיש מושג של גבריות התובעת נוכחותה – דרך יצירה מחדש של פריטים מאצ'ואיסטיים אייקונים, מבלייזר ברכיסה כפולה, אובראול דגמ"חי ועד ג'לביה. הטון ההומו-ארוטי ששלט בתצוגה (אפילו הדוגמנית הבודדת שהלכה בה העלתה שאלות לגבי זהותה המגדרית) לא היה רק לשם סנסציה – הוא הבהיר כי זו, קודם כל, תצוגה שעסקה בגברים באופן מוחלט.