פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עצוב כל הזמן

      עדי ברקן אומר אנורקסיה, גם בטי רוקוואי מאשימה את החסה והדוגמנית גילי סער חושבת שהבדידות קטלנית - אנשי התעשייה מנסים להבין את גל ההתאבדויות

      מה מביא צעירים יפי תואר עם קריירה נחשקת לייאוש קיצוני? האם פירושה של דוגמנות בינלאומית היא בהכרח חיי בדידות וריקנות הרחק מן הבית? מדוע מי שמנהלים חיי זוהר, מרוויחים כסף רב ולובשים בגדי מעצבים יקרים, לא מסוגלים להתמודד עם לחצים מקצועיים או בעיות אישיות שונות?

      "נראה לי שזאת הבדידות", אומרת הדוגמנית, השחקנית וזמרת להקת "טרי פויזן", גילי סער. "דוגמנית במילאנו או בפריז מוקפת בסוכנים שהם לא עד כדי כך קרובים ולא ממש אכפת להם. בני משפחה וחברים שמכירים אותה היו מזהים מצוקה, לוקחים אותה הצידה ומדברים אתה לבד, אבל רוב האנשים שמועסקים בחו"ל הם מתחת לגיל 21, עדיין ילדים ולא תמיד הם חזקים מספיק. הסוכנים מעדיפים לא לערב הורים, והדוגמנים גם לא מבקשים".

      סער מדגישה כי כל הערה שמכוונת לדוגמנית צעירה, כמו: את לא רזה מספיק או יפה מספיק, משפיעה ופוגעת. "העבודה היא כל חייה של דוגמנית בחו"ל. היא רצה מאודישן לאודישן ומוטרדת בשאלה האם הצלם אהב אותה או לא. היא גם מנסה ליצור לעצמה חיי חברה והולכת למסיבות כי יח"צנים שמרוויחים כסף הזמינו אותה, למרות שהיא יודעת שהם לא באמת חברים שלה. לפעמים גם מעורבים סמים. מי שמגיע לחו"ל לעבודה הוא די קלולס, אין לו מושג מכלום. אולי אם היה מישהו בסוכנות שיטפל בבעיות אישיות של דוגמנים צעירים, מעין עובד סוציאלי, זה היה עוזר, אבל אין דבר כזה".

      התאבדות דוגמנים מקבלת הרבה חשיפה מן הסתם

      ד"ר אסף כספי, מנהל המערך הפסיכיאטרי האמבולטורי במרכז הרפואי ע"ש שיבא, לא בטוח שדוגמנים מתאבדים יותר מאחרים באותה שכבת גיל. "אם יבדקו את זה, ייתכן שיגלו שיעור ההתאבדויות באותה שכבת גיל הוא דומה. בארץ למשל, התאבדות חייל יוצרת הד, אבל בחו"ל בגילאים האלו זה לא נדיר. התאבדות דוגמנים מקבלת הרבה חשיפה מן הסתם".

      עם זאת מסביר ד"ר כספי שריבוי הלחצים האינטנסיביים שדוגמנים נאלצים להתמודד איתם, לא תואמים את גילם הצעיר. "קידום מקצועי והצלחה כלכלית הצלחה לא חוסכים קושי נפשי. הרבה פעמים מה שמצטייר כחיובי, אינו בהכרח גם קל. הם לא תמיד בשלים אישיותית להתפתחות מואצת במישורים מסוימים ולכן ההתמודדות עם לחצים, כמו דברים שכותבים עליהם או מה אמרו להם, היא קשה. במדינות סקנדינביה, בהן סביבת החיים נחשבת לנוחה, שיעור ההתאבדות גבוה מה שמוכיח שגם הצלחה עלולה להוביל לקשיים. גם סמים ואלכוהול שנמצאים לפעמים בסביבתם של דוגמנים מגבירים את הסיכון למצבים נפשיים מסוכנים".

      מקצוע שמייצר חרדה תמידית

      עדי ברקן, צלם וסוכן העוסק בתעשייה כ-30 שנה, מוצא קשר בין התופעה המדאיגה גם להפרעות אכילה. "בכל חודש מתפרסמת ידיעה על מישהו שהתאבד, אבל זה קורה יותר. אני עוסק בשנים האחרונות בהפרעות אכילה ומנסה להוביל לשינוי בתפיסת המודל הנשי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתרבות האופנה. לדעתי יש קשר בין הדברים".

      לדעת ברקן לחצי המקצוע מובילים לייאוש, במיוחד אצל בני נוער. הרבה פעמים זה הפרעות אכילה או הצלחה מסחררת. אבל ככל שהנסיקה מהירה, כך הנפילה קשה יותר. "דוגמן יכול להרגיש הכי גדול בעולם, ואז לגלות שהמעסיק כבר לא רוצה אותו. ההצלחה בתעשייה היא תופעה קצרה וחולפת ומגיע הרגע שבו הם שואלים את עצמם למה הם נשכחו. תקופה מסוימת הם חיים כמליונרים ופתאום זה נגמר. בעידן הריאליטי חשוב גם לעשות טלוויזיה. מי שלא עושה טלוויזיה לא יצליח. הם מנסים גם בטלוויזיה, אבל לא תמיד מצליחים. התוצאה היא שהם נופלים".

      הסטייליסטית מעין גולדמן, לא בטוחה שהדגש צריך לבוא דווקא על האנורקסיה. "אין ספק שהעיסוק בגוף תורם, במיוחד כשהם לא יכולים לגבות את זה בשום דבר אחר. יש בתחום המון רגשי נחיתות, השוואתיות. תמיד רואים איך בנות מודדות עצמן לעומת אחרות בסט, או אם אוהבים אותן. זה מייצר חרדה תמידית. לא הייתי שמה דגש דווקא על אנורקסיה, אלא על כך שזה משהו מסועף נפשית".

      "נראה לי שמדובר בחרדות קיומיות, שרבים חולקים אותן, כמו שאלות כמו מה תהיה אחר כך, רק שאצלם זו שאלה מהותית", מוסיפה גולדמן על הגורמים שעשויים לתרום לתופעה. "מעבר לכך, מדובר באנשים בני 20, לרוב מבודדים, חסרי תמיכה, חסרי חוויה קודמת". מנסיון עבודתה עם דוגמנים רבים גולדמן מציינת כי "קיים פער בין איך שתופסים אותך כיצור אלילי, ואלו הם החיזוקים שניתנים להם, ומהצד שני חלקם מרגיש חסר ערך, כי יום אחד יחליפו אותך. רגע לאחר מכן הם יכולים להיות עוד אחד מאלף".

      אוכל זה שמחה ואנרגיה

      אשת האופנה הוותיקה בטי רוקוואי אומרת שמדובר בשילוב של כמה דברים. "חיים של דוגמנית הם חיי בדידות, במיוחד אם היא טובה. היא נמצאת בשלוש יבשות בשבוע, בלי משפחה ובלי חבר. היא גם לא אוכלת, ואוכל זה שמחה ואנרגיה. אז היא עצובה כל הזמן. כמה אפשר לחיות מחמישה עלי חסה ביום ולהיות מאושר? בנוסף, צעירות יפייפיות שבאות ממזרח אירופה ומברזיל נושפות בעורפה. דוגמנית יכולה להיות חמה ברגע מסוים, ואחר כך כבר לא. מה גם שהכל ממוקד בחיצוניות. מעירים לה על השמנה, עור לא בריא, חצ'קונים. אבל לאף אחד לא אכפת מהדוגמנית, מה היא קראה לאחרונה ואיזה סרט היא ראתה. היא לא יותר מקולב. הן גם לוקחות סמים. חזרתי מניו יורק השבוע וראיתי כאלו שהן על סמים. רואים לפי האישונים. הן יושבות ונוקשות רגליים. הביטחון עצמי שלהן הוא לא שקט. זה ביטחון מוחצן ורעשני. כל זה יוצר דיכאון אחד גדול".

      סייע בהכנת הכתבה: לירוי שופן