לחלום לא עולה כסף

לפעמים כל מה שצריך כדי לעורר עניין, הוא פשוט לערבב קצוות שנראים מנוגדים – נראה שזו הייתה אחת מהנחות הבסיס שהובילה חלק ניכר מתצוגות שבוע האופנה בפריז לגברים קיץ 2011, שננעל בתחילת השבוע. מתוך מטרה למצוא נקודת איזון חדשה בעולם אופנה שבע תהפוכות, בחרו מעצבים רבים לכנס יחדיו עולמות שאינם משותפים. המהלך לא רק קידם תחושה של עונה אקסצנטרית מאי פעם, אלא גם ניסה לשבור כל דו?גמה אפשרית הקשורה לחליפה הגברית. זו הסיבה שבגללה נצפו על המסלולים עוד ועוד חליפות של חצאיות-מכנסיים ומכנסי הרמון רחבים הוצמדו דווקא עם הנוקשים שבז'קטים.

דריס ואן נוטן, גאון ההדפסים הבלגי, בחר לקיים את תצוגת האופנה שלו במבנה נאה ופתוח על גדת נהר הסיין, שהקירות הסובבים אותו היו מכוסים כמעט לחלוטין בכתובות גראפיטי פורעות-סדר. הקולקציה, הייתה אופיינית לו רק בחלקה, והייתה מקובעת וחתרנית בעת ובעונה אחת. ואן נוטן, הידוע בפרשנותו המודרנית לקלאסיקה מחוייטת, עשה את הבלתי צפוי והתיך את החומרים האלגנטיים עם הקז'ואל היומיומי ביותר. המראה הפותח אמר את הכל – בלייזר חד ברכיסה כפולה בצבע כחול צי, שנלבש עם חולצה מוכתמת בכתמי דיו סגולים, מכנסי קרגו קצרים ומגפיים צבאיים שחורים. היה כאן ערבול של כמה עולמות, כמפגן של מרד מודע לעצמו המעיד על צמא נעורים. הבחירה של ואן נוטן לשלב מינון גבוה של בדי ג'ינס שטופים, רגע נדיר למדי אצלו, או מעין הבזקים של כתמי צבע שדמו למבחן רורשאך על פריטים לבנים, הייתה מעין חלופה ייצרית לדוגמאות הגיאומטריות המוכרות שלו. זו הייתה, בסופו של דבר, אלגנטיות חסרת נחת.

התצוגה של דיור הום התקיימה ביום שבת האחרון בבניין תחנת רכבת ישן, בגדה השמאלית. מעל ראשי המוזמנים הרבים רחפה השאלה מה יעמיד המעצב כריס ואן אש עבור בית האופנה הפעם, במיוחד לאחר שיום קודם לכן, בתצוגה לקו האופנה הנושא את שמו, הוצג שילוב בלתי אופייני של מכנסי שרוואל וז'קטים העשויים צמר ועור.

במרכזו של האולם האפרורי, שלבניו חשופות בחלקן, הוצב מעין מבוך מעוגל ומבהיק שקירותיו הגבוהים הם וילונות לבנים-שקופים. מקצב שבטי החל להתנגן בכלים אלקטרוניים ולאחר שניות המתנה ארוכות, החלו להצטייר צללים מחוקים של דוגמנים על וילונות המבוך, שנעו לאורך המעגל, עד אשר יצאו הדוגמנים מתוך המבנה המוזר והחלו להקיף אותו. המהלך החכם היה יותר מאשר טריק בתיאטרון-צללים. הוא הדגיש את קווי המתאר של האג'נדה העקרונית ביותר של ואן אש – קידומה של גזרה רחבה, רכה ומפורקת מהיסוד.

על המסלול בחן ואן אש את התפר הדק בו החליפה הגברית שומרת על עוצמתה אך משנה צורתה והופכת לדבר בעל אופי אחר לחלוטין. היה זה המשך ישיר, לעיתים ממוחזר, של העונה הקודמת של דיור הום: גלימות-ענק מתנפנפות וחסרות שרוולים, מבדים קלים שאפשרו תנועה; בלייזרים ארוכים, חסרי בטנה כך שהפכו דקיקים, נלבשו אחד על השני ויצרו נפח שברירי; או רמזים דקים, כמו טוניקות במפתחי וי עצומים ואבנטים סרוגים, לביגוד אמנויות לחימה יפניות, שיצרו תנועה של אגרסיביות כבושה. זו הייתה קולקציה של מינימליזם קיצוני בשחור, אפור ולבן, שהציבה את מרכז הכובד שלה דווקא על האוויר - כפי שהעיד על כך שמה, Lessness (פחותיות, בתרגום חופשי).

השיא, שהמחיש את הטרנספורמציה הרדיקלית שעברה החליפה הגברית של ואן אש, היה בפריט שסחט מן הקהל תגובות לא רצוניות של התפעלות – בלייזר מחוייט שנבנה באופן מושלם רק עד חציו, ונותר לא גמור בחציו השני, כרבידת בד ארוכה וא-סימטרית. העיצוב החושני הראה איך נראה ז'קט כזה באמצע תהליך העבודה ובעיקר נתן את החופש לפרוע את הפריט האייקוני ביותר בארון הגברי.

בפרזנטציה שנערכה בשואו רום של לואי ויטון היה אפשר להתרשם מקרוב מהפריטים של קיץ 2011, ובעיקר לתהות לאן בדיוק צועד בית האופנה הזה, שקו אופנת הגברים שלו קיים בקושי עשור. כרגיל, הכל עטוף אווירת מסע, אחד מהמוטיבים העקרוניים של בית האופנה (הרי צריך לתרץ כל כך הרבה תיקים ומזוודות יקרות להחריד), ובהתאם, הקולקציה נחלקה שלושה סיפורי השראה - צבאי, אוריינטלי וסקנדינבי.

הקונספט הכתיב קולקציה יצרית מאי פעם, העתידה להיזכר לא רק כסמל סטטוס, למרות שהלוגו של ויטון חזר שוב ושוב. האקססוריז, זכו לברק מחוספס וכללו תיקי קנבס בגווני חאקי-אפור, המגיעים עם מספר אפשרויות נשיאה, וגם תיקים קלים במיוחד, חלקם בצורת צ'ימידן מאורך, עשויים ניילון דקיק ואבזמים מחומר פלסטי, האמורים לחסוך במשקל. הנעליים, ספגו אבק אקזוטי המתבקש מאותו מסע, וגרפו לעצמן מבט נוסף - סנדלי עור קרוקודיל בצבע צהוב בוהק או מגפונים שעברו ליטוש המשווה להם חזות עור לטאה.

אבל האקססוריז לא היו העיקר. על אף שוויטון יזכר לרוב בגלל פריטי העור והתיקים שלו, הקולקציה בישרה על שינוי בגישה וקירבה את קו הגברים לקו הנשים, כשהיא מצייתת לנורמה פחות ופחות. מצד אחד, עיטורי דרקונים מצוירים ופיתוחי פרחים על מעיל עור ותיקי נשיאה גדולים, ומצד שני, בלייזר משי בכחול צי, מחופה רקמות משולשים מעודנות בגוונים כהים, שצו?ות למכנסיים תואמים בגזרת Carrot, גזרה שחזרה במספר וריאציות, והעצימה טון נונשלנטי המתכתב עם העכשווי. ז'קט העשוי כולו פאייטים הפוכים, שיצרו ברק מעומעם, וגם ההפך – מגוון של פריטי ג'ינס מעובדים היטב כמכנסיים קצרים או עליוניות, היו ניסיון כנה לפרוץ את הבועה המעיקה של הלך הרוח הבטוח והרגוע שתובע היוקרתי.