קול ישראל מירושלים

מקוריות ויצירתיות אפיינו את תצוגת הגמר של בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, שהתקיימה השבוע בירושלים. 30 סטודנטים השתתפו במיצג אופנה בגלריה יפו 23, משכן האמנות החדש של בצלאל - חלל מעורר סקרנות ומרענן בנוף הירושלמי. חלק מהקולקציות הוצגו על מסלול הליכה וחלקן בחלל נפרד, כתערוכה אינטראקטיבית לצלילי מוזיקה חיה. ההפקה הייתה מדויקת ומינימליסטית להפליא והחלל הגבוה, המואר והדינמי בבניין היסטורי עזוב, יצר קונפליקט ויזואלי מעניין.

הקולקציות השונות עסקו בנושאים אקטואלים, המגדירים זהות ומייצגים השתייכות תרבותית אישית המתקיימת במרחב ציבורי. העבודות העלו את השאלה האם מיזוג בין קונספט אינטלקטואלי לבגדים לבישים הוא חזון אפשרי והאם יש לו קשר למגמה בינלאומית.

הבוגרים הטריים שילבו בעבודותיהם אמירות אמיצות ופורצות דרך על תרבות, סביבה והחברה בתוכה פועלת היצירה, הנוגעות במגוון תחומים מעמיקים כמו כלכלה וצרכנות, משטר ומשטור, זכויות אדם ועוד. ניכר בתצוגה שהלימודים בבצלאל מוקדשים לתהליכי עיצוב ותפיסות תיאורטיות הרלוונטיות למקום ולזמן ובוחנות את הקשר שבין עיצוב וגבולות הגוף.

בשנים האחרונות השכילו מעצבים ואקדמיות מובילות בתחומי העיצוב בעולם, לתת ביטוי לתהליך עבודה שנתפס כתהליך הכרחי ליצירת תוצר סופי מהפכני המחולל שינוי משמעותי. תהליך כזה מלווה בעמדה ביקורתית המתייחסת למחקר מעמיק, תוך לקיחת אחריות מלאה להשלכות של כל פעולה עיצובית על הסביבה והתרבות שלנו, כאשר העיצוב הסופי אינו תמיד בעל תוקף בשדה האופנה מתוך בחירה.

הנושאים שהעסיקו את בוגרי המחלקה השנה מגוונים: מדע, ג'נדר ודימויי גוף, אקולוגיה, טכנולוגיה ופילוסופיה. עינת לידר, ראש המחלקה מציינת כי מחזור הבוגרים הנוכחי הוא הראשון שמייצג את ההתמחויות השונות במחלקה, לבוש, תכשיטים וחפצים ומוסיפה כי "בכל הפרויקטים הייתה התמקדות בתפיסות תרבותיות. לעיתים הפרויקטים מבקשים לסמן אוטופיה בלתי ניתנת להשגה ולעיתים פתרון קונקרטי לבעיות ממשיות".

מתוך 30 העבודות בלטו חמש מצטיינות ששילבו בהצלחה עבודה קונספטואלית ויכולת טכנית גבוהה:

ליאור צ'רכי הבריק בקולקציה מרתקת, עשויה היטב, הבוחנת את מושג הגבריות ומעלה שאלות אודות מגדר בחברה הישראלית באמצעות חיבור בין קודים וערכים מהלבוש הצבאי לבין אובייקטים מעולם הילדות. צ'רכי מעלה לדיון גבריות מקומית אחרת, חופשית, מנוטרלת מקודים חברתיים. הוא הצליח להציג בעבודתו סוגיה שהולכת ומתעצמת בחברה הישראלית והצטיין באמירתו החדשנית.

מירב אוסטר הציגה עבודה מינימליסטית ומרגשת, של סדרת תכשיטים המבוססים על מנגנונים מכאניים, המגיבים לתנועת האצבעות והידיים הקשורה בהפעלת גאדג'טים טכנולוגיים.

שחר כהן כיכב עם קולקציה כנה, רגישה ומיוחדת, "מתנה לאהוב פוטנציאלי". כהן הציג שפע מתנות לשפע של אהובים פוטנציאליים, פיזר לכל עבר את אהבתו והשאיר את חותמו בסיכה מינימליסטית מצופה זהב. באמצעות ענידת התכשיט הוא מבקש לאפשר אקט פעיל של זיכרון ויזואלי ממנו.

לירון אוחנה בפרויקט "גוף להרכבה עצמית", מציעה פתרון המעמת מרחבי צריכה, המייצרים אשליה של יופי ודימוי גוף אידיאלי וממושמע, עם הגוף במציאות.

מרהיבה בעבודתה בלטה גם שני פרינס בקולקציית התכשיטים "שיניים, ציפורניים", בה הציגה סדרת סיכות שיער המעלה שאלות בנוגע ליופי, קיטש, גודש, ועוצמה, ובוחנת את גבולות האסתטיקה שבין טעם טוב לטעם רע.

תמי ארליכמן יצרה טבעות מעוצבות כמנגנון מכאני, קולקציה הומוריסטית, ביקורתית על פס ייצור תעשייתי של טבעות משובצות אבני חן, השוללות כל זהות הן של הטבעת והן של העונד/ת.

רחל ליכטנשטט הציגה מחקר אודות תנועה בבגד, עם שמלות היוצרות אשליה של תנועה, הבאה לידי ביטוי בצורניות ובצבעוניות.

מתוך 30 העבודות, אפשר היה למצוא גם קולקציות שהוגשו בשלב ראשוני ולא ממצה. איכויות הביצוע הנמוכות שאפיינו חלק מהפרויקטים פגמו בשלמות ההפקה המיוחדת, אך ראוי לציין את האומץ לנסות ולחשוב אחרת, ולהשפיע ולו במעט על אופני התפיסה ומוסכמות החיים בכל הפרויקטים.

המחלקה מקדמת עבודה תרבותית מעמיקה והתעסקות בנושאים שנוגעים במציאות ויוזמת ימי עיון ואירועים בינלאומיים מרתקים בהשתתפותם של מעצבים, יוצרים, אנשי אופנה, אנשי אקדמיה מהארץ והעולם הבוחנים את קשרי הגומלין היצירתיים בין עולם האופנה לבין עולם התרבות.