השבוע, נתלש המצפן בכוח רב מהמאוורר (נשארו לו סימני גרירה על הגב) כדי לפגוש את העלמה אסנת איטה סקובלינסקי, בת 25, במקור מרחובות והיום מתל-היפסטר. חוץ מ-183 ס"מ גובה ושם סמי גלותי שקשר לנו את הלשון, היא מחזיקה בלא מעט כובעים: צלמת, עובדת במחלקת ניו-מדיה במשרד יחסי ציבור והמייסדת והמפעילה של "בסטרבות" - סוג של בסטה ממונעת המתניידת ברחבי הארץ, עמוסה מגזיני וספרי שירה ותרבות. חוץ מזה, ולא נעים לה לומר, היא גם משוררת (אהבנו: "אפילו הזיעה מסגירה את היום החם/ ושמלתך הדהויה כבר אינה אומרת ניחם/ התפשטי. זו הדרך" וגם: "אני לא יודעת מה לעשות/ כשאין לי הודעות נכנסות").
אסנת גרה בדיזינגוף, ממש מעל חנות יד שנייה קטנה בשם "Second chance" שהמצפן מנסה להתדפק על שעריה מזה זמן, ונתקע עם הראש בקיר. בפעם הראשונה שהגענו לשם, ביקשנו מהתופרת בחנות הסמוכה שתתקשר אל הבעלים, שתחקיר מעמיק גילה ששמה מלכה. על הקו, במקום אותה מלכה, היה גבר עם מבטא פולני כבד:
"שלום, אפשר לדבר עם מלכה?"
"מה?!"
"אפשר לדבר עם מלכה?"
"מי?!"
"מלכה"
"מה איתה?!"
"אפשר לדבר איתה?"
"היא לא נמצאת"
ניתוק.
מאז, נתנו לחנות הזו לא מעט צ'אנסים וניסינו להבין את שעות הפתיחה שלה, ללא הועיל. הגרסה הרשמית: "בקיץ, כשאנחנו עצלנים, מ-17:00 עד 22:00". בפועל, בשמונה בערב נתבקשנו בנימוס ללכת הביתה. הכלל הראשון כאן הוא שאין כללים, בקיצור. אם הגעתם והחנות אשכרה פתוחה, שווה לסור לדוכן הפיס הקרוב ולגרד כרטיס חיש גד, מה שלא יהיה.
החנות ממוקמת בסמטה קטנה שיוצאת מדיזנגוף 151, ולא מאובזרת בזוטות כמו שלט. אחרי 17 שנות פעילות, כנראה שמי שצריך להגיע לכאן מגיע (ומקווה לטוב). רמז מטרים: ויטרינה המוצבת על הרחוב, ובתוכה מבחר שמלות. אריה, ההוא מהטלפון, קיבל את פנינו בסבר פנים פושר. מדובר ביאיר גרבוז של מוכרי הבגדים - גם במראה החינני והמדובלל - כזה שלא חוסך את דעותיו האופנתיות הנוקבות מהקליינטים (אריה: "זה יהיה לך קטן" לקוחה: "אתה תמיד אומר לי שהכל קטן עליי, גם כשלא" אריה: "זה לא יפה לך. אני לא מוצא בחולצה הזו שום דבר"). הוא גם אוחז בחוש הומור מאוד פרטי, שכולל בין היתר התרעות שווא על עכברים בחנות.
בין כל הפריטים, הקולב המצטיין של החנות הוא ללא ספק זה של השמלות (מיד אחריו: קולב חולצות הגברים). יש כאן מבחר גדול יחסית, כולו נמכר בסביבות ה-30 עד 45 שקלים לחתיכה. שלפנו מתוכו שתי שמלות: האחת בצבע תכלת, עם הדפס של נמרים, שנראה שנתפרה על ידי חייט אי שם בשנות השישים העליזות, והשנייה בגזרת מיני ובדוגמת חברבורות כתמתמה עם הדפס פרחוני מרהיב על הגב, שנתפרה אי שם בקריית גת, במפעל של ליידי פולגת. על כל אחת מהן מבקשים כאן 45 שקלים בלבד. באגף האביזרים מצאנו חגורת עור בצבע חום מטאלי (10 שקלים), ששידכנו לשמלות, ועניבה משובצת של גאפ (כנ"ל), אותה כרכנו כחגורה על גבי אוברול מעולה שיכנס לכן לארון לו רק תשקיעו בו 45 שקלים.
נסיים בשיר ונחזור למאוורר:
חוסרים/ אסנת איטה סקובלינסקי
אין לי לסת בין הלחי לצוואר
רק גבשושיות בליעה
אין לי צלעות בין הצוואר ללב
רק בלוטות חלב
אין לי טבור בין הבטן לרחם
אין לי זהות בין התעודה לעצמי
לראיה: ביטוח לאומי
שולח לי מכתבים דרך אמי
Second chance. דיזנגוף 151, תל אביב. אין טלפון, כמובן.
רוצים שהמצפן יתלבש עליכם?
שלחו תמונה וכמה מילים על עצמכם לכאן: hamatzpen@walla.com