בואו נתחיל בווידוי. לא ראיתי את וידאו תקרית הביקיני של מיכל אמדורסקי, ולמען האמת היא גם לא מעניינת אותי. פשוט לא. עוד "תקרית מפשעה" מטופשת שמצטרפת לשורה של רבות אחרות, שככל הנראה, הן גם לא יותר מתרגילים יחצ"ניים מן הסוג של נשיקת מדונה-בריטני, או הציץ המציץ של ג'נט ג'קסון.
אבל המקרה של אמדורסקי, שהראה לרבים יותר משהם רוצים לראות, גורם לך לחשוב על מה שקורה שם למטה. קשה שלא להתייחס למנהג הזה, שרק מחשבה עליו עלולה לגרום לנשים מסוימות, ואני בהן, להתכווצויות וגינליות - השעווה הברזילאית. כלומר, הסרה מוחלטת של כל שיער המפשעה, שלפעמים מכונה גם "שעוות פלייבוי" או "שעוות ג'י". בגרסת הדוגמניות, אגב, משאירים רק פיסת שיער אנכית-מוהיקנית. יש מי שהשערות הדלילות האלו מזכירות להם "מסלול נחיתה". בשני המקרים האזור הרגיש נותר מיותם ועצוב למדי. המשולש הקדוש שמניע את העולם נמחק כלא היה על כל צלעותיו וקודקודיו, והעירום הנשי מנושל מעוקצו הסודי. אפשר פשוט לחשוב עליו כמשולש ברמודה ללא הכוח המסתורי.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מהדרך לשם, שכרוכה בהליך אימתני; הנחת שעווה חמה על כל האזור, המתנה של מספר דקות ארוכות ומותחות להתייבשותה, ואז משיכתה בתנועה מהירה נגד כיוון הצמיחה עם פיסות בד או רצועות נייר כסף. האזהרה המקדימה בדבר "חוסר נוחות" היא לשון המעטה של קוסמטיקאיות סובייטיות. למעשה זוהי חוויה מזעזעת. נזק פתאומי לאזור העדין המכוסה מטבעו. וכל זה בשביל מה? גברים שרוצים, בואו נודה על האמת, ילדות. למה לקחת חלק במשחק הסקסיסטי הזה? אני חושבת, שמגיע להם חורש ים-תיכוני נוקשה ומטפס ללא כל גזיזה.
ולמי שמתעקשת דווקא לסבול, למה לא טיפול לייזר לעיצוב קו-ביקיני מעוצב לתמיד? מניסיון, סבל יהיה, אבל לפחות התוצאה שווה את זה - משולש חמוד, קרוב לטבע, ועם זאת מדויק ומהודק בתוך שלוש צלעותיו. משולש להתגאות בו כל פעם מחדש, בניגוד לשעווה ברזילאית שמשאירה אותנו , פשוטו כמשמעו, עם כלום.