הלך החתול

לומר שזו היתה הפתעה? זו לא. להבין את גודל המהומה גם כן קשה, אלא אם כן זוכרים שזו בכל זאת מדינת ישראל, ושפתוחים וליברליים אנחנו לא. אם כבר אנו קרובים יותר לפוריטניות האמריקאית, זו שמחד משכללת ללא הרף את סרטי הפורנו, אבל שבו זמנית יוצאת נגד כל ביטוי של מיניות.

המיניות הטלוויזיונית של מיכל אמדורסקי, היא מזן דומה. היא נשפכת, אבל לא מעוררת, ולכן דווקא באקט החשיפה הלא מתוכנן הציצה מבעד לעדשה המיניות האמיתית של אמדורסקי. וכשזה קרה מיכל התביישה. אולי כי נתפסה לא מוכנה. לא מוכנה בעירום, אך מוכנה מבעוד מועד בעזרת קו הביקיני הנקי, שהתכונן מראש ללבישת אותו בגד ים שנשרף למחרת.

היכן שאין הפתעה אין גם ציפיות. טוב היה לו אמדורסקי, שבונה את עצמה כסמל מין חי ובועט, הייתה חושפת איבר מין לא מטופל, כלומר כזה שיש לאישה, ולא לילדה. אז אולי היינו יכולים לומר שיצא משהו מאותו מבט חטוף על עור חשוף, שבדיעבד לא ראו ממנו יותר מידי. נכון, במקרה הזה אמדורסקי לא הייתה צריכה לעמוד רק מול כל הטוקבקיסטים השמרניים ומזילי הריר, אלא גם מול טוקבקיסטים שהיו מוצאים לנכון לבקר את אמדורסקי על כך שהיא לא מגישה את גופה למדע, עת היא דואגת שהוא יהיה חלק בכל אחת מפינותיו.

אז אגב, יכול להיות שלא היו רואים הרבה. הבוש, השיח, החתול, לו היה כזה, היה חושף הצהרה חד משמעית על מהו גוף נשי, על מהי התנגדות למשמעת של אסתטיקה פטריאכלית, ועל כך שגם אמדורסקי, שמרוויחה את כספה מגופה יכולה לעצור ברגע אחד ולומר לא. לעצור כשזה נוגע לאיבריה האינטימיים שלה, אלה שלא אמורים להיחשף לכלל הציבור, ולשמור שם על צל של עצמיות. אבל לא כך קרה. אמדורסקי, כמו נשים אחרות, מעדיפה ככל הנראה להמשיך ולהישמע למין הגברי, ולמין הנשי שדורש את שדורשים הגברים. נשים, ככלות הכל, זה ממש לא מיני. ילדות, זה כבר עניין אחר לגמרי.

ולכל מי שמתרעם כעת, על שהוא הואשם בפדופיליות, שיזכור שהוא זה שחי ומעודד את הניקוי הטוטאלי של הגוף. הניקוי שבו השעווה הברזילאית היא הפעולה החודרנית ביותר – הגראנד פיאנלה בחתימה הסופית של הגבריות המסורסת וחובבת הילדות על מה שהיה פעם גוף נשי.