לתקן את הלב עם נעל חדשה

לפעמים, דווקא כשמגיע הרגע ממנו הכי פחדנו, אנו מגלים שהשד לא נורא כפי שדימיינו לעצמנו. נהפוך הוא. כה חששתי שאם ליבי שוב יישבר לא אעמוד בכאב ולהפתעתי הבנתי לראשונה את ההגיון מאחורי האבסורד שבמילותיו של ברי סחרוף האליל: שלב שבור (לעיתים) הוא לב שלם.

בלילה גשום במיוחד, כשהדמעות והטיפות התערבבו זו בזו, עמדתי בכניסה לבית תחת המטר ודפקתי על הדלת, אך לא פתחו לי. המשכתי לדפוק, שוב ושוב, וכלום. כנראה שמי שמתמחה בללכת בין טיפות ולא להירטב לבטח לא יפתח דלת במבול שכזה. ואז זה קרה. במקום לחשוב שזה סוף העולם, הסתובבתי ופניתי משם. הבנתי שאין סיבה להביט יותר לאחור או אפילו להצטער, וצעדתי זקופה קדימה. במקום כאב חשתי שלמות כי ידעתי בוודאות שעשיתי כל מה שיכלתי (כולל כל מה שאוסרים ספרי ההדרכה לנשים). לא שיחקתי משחקים, שמתי את האגו בצד וחשפתי את עצמי. שמחתי, שלמרות המצב, מצאתי בתוכי אומץ ואופטימיות.

וכך, בעודי מנתרת ממיטתי בבוקר יומו הראשון של חיי החדשים, הלכתי לבקר את חברתי האהובה איילת גלאור, הלא היא בעלת הבוטיק המדהים סטלה ווינטאג'. את איילת הכרתי בביקור בחנות כשזו רק נפתחה לפני שנתיים ומאז, הו! הו! כמה פריטים מדדתי בה. והו! הו! הו! כמה פריטים הגיעו אל ארוני! לעיתים אנו מתבדחות שאני בעצם סניף קטן של החנות. לאיילת יש טעם משובח ויכולת בלתי סבירה לאתר פריטים נדירים. אך נוסף על כך, יש לה הומור שחור מענג, טוב לב, ורגליים מושלמות.

בכל בוקר, כשאני מקבלת ממנה את האס.אמ.אס "הווקי-טוקי דלוק?", אני מתמלאת באושר שהיא לא וויתרה לי ולימדה אותי שיעור חשוב שבזכותו הרווחנו זו את זו בחזרה.

ובינתיים איילת, באחד מהתקפי הצ'יגעון שלה, הורידה לכבוד הקיץ את המחירים של פריטי-העל אצלה למחירים כה מגוחכים, שאם במקרה תראו אותי יושבת ליד הנהג במשאית הובלה תדעו לאן פני מועדות.

כל הפריטים: סטלה וינטאג', אחד העם 51 א

צילום וסגנון: תמר קרוון
איפור ושיער: אסנת בית-און
דוגמנית: ויקטוריה לאלינור שחר

בכל פעם שאני נתקלת בבחורה שמתנצלת על כך שרכשה פריט אחד יותר מדי, אני מיד נכנסת לתפקיד הקואצ'רית. אני פוצחת בנאום חוצה גבולות, שכל אישה בעודה רוכשת לעצמה משהו, צריכה לשנן את שתי מילות הקסם "מגיע לי!". נכון, יש בי את היכולות לדרדר את הקמצנית ביקום למסע רכישות מושחת אבל אני באמת חושבת שמגיע לנו.

והשבוע, שלושה פריטי על, שמגיעים לנו במיוחד:

1. שרה בראון היא אחת המעצבות הישראליות האהובות עלי. ראשית, כי היא עצמה מקסימה באופן בלתי סביר. ושנית, היא אינה מושפעת מטרנדים ובכל עונה מפתיעה בקולקציות שהמינימליזם שלהן ראוי להערצה. הקיץ היא הגדילה לעשות והכניסה צבע בגוונים המונוכרומטיים ששולטים אצלה בחולצות צבעוניות המעוטרות בכוכבים.

2. כשנכנסתי לסניף של אקססורייז בסנטר, מבעד לכל הפריטים הצבעוניים והמגרים במיוחד, תפס את עיניי תיק מתוק להפליא במחלקת הילדות. טוב, זה ידוע שאני מאד מבוגרת אך כלל לא בוגרת, ולכן כל פרט בתיק הקטן הזה שבה את ליבי.

3. בעודי מסתובבת ובודקת את תצוגת חלונות הראווה בטיול לילי, ראיתי את זוג הנעליים המופלא עם הפאפיונים של קאלה. כה נסערת הייתי מהנעל המושלמת ומכך שהחנות סגורה, שבנסיונותי לקבל תקריב שלה חבטתי את ראשי בחלון הראווה. כמובן שכבר למחרת בבוקר הגעתי לחנות, ראשונה. אמרתי כבר? מגיע לי!

קרדיגן כשמלה: אילוצ'קה; חגורה: שוק בצלאל; נעליים: אוסף פרטי; כלב שלנו: במבי!