אין בארץ הרבה מעצבים שנופלים לקטגוריית האמנים, ומעיזים לעצב את מה שעלול לא להימכר. גם ייצור של סמפלים שנעשים בעבודת יד, וייבוא של נעליים מהמאה הקודמת, הם לא עניין יומיומי בחלונות הראווה המקומיים. הסיבה להיעדרותם של כל המרכיבים הללו מחיינו, נובעת מכך שכל אחד מהם נחשב לצעד לא כלכלי לעסק מקומי ובישראל צעדים כאלה נתפסים כלא יותר מסיכון עסקי. לכן שוק היוצרים הישראלי משופע באחת מהתופעות המוכרות לכולנו: מעצב שמתחיל בקול תרועה גדולה, עם צרור יצירות חד פעמיות, שננטשות עם הזמן לטובת ייצור פריטים שעובדים ומגיעים לקולבים במהירות. התוצאה, מעבר להידלדלות החומר, היא היעדר של יוצרים מקומיים שמצליחים לייצר כתב יד ברור וכולל שמזוהה עמם.
אל מול המציאות הזו ההצלחה של שרון ברונשר בת ה-38 שלושה סניפים שנפתחו תוך פחות מ-4 שנים היא תופעה שקשה לפצח. על אחת כמה וכמה לאחר שפוגשים אותה. הדימיון מעלה ברוחו בחורה מחושבת, שמכלכלת כל אחד מצעדיה, עת היא בונה את האימפריה המקומית שלה. בפועל מתגלה תמונה הפוכה לחלוטין. לפרזנטציה היא מגיעה באיחור ובשחור שמורכב מפריטיה, לצד תיק עור אגרסיבי, "היה לי בוקר ממש קשה", היא מסבירה, "ולא ידעתי איך אני הולכת לעשות פרזנטציה. אולי זו גם הסיבה לאיחור". אני תוהה אם כל פרזנטציה קשה עבורה, אך היא מציינת שלא, "נקודתית היום לא הרגשתי מוכנה לפרזנטציה. בעבר היה לי קשה תמיד, אבל זה עבר". אבל מעבר לנקודתיות, ולמה שהיה, יכול להיות שהסיבה העיקרית להתנהלות הלא רפרזנטטיבית של ברונשר קשורה בכך שלתחושתה, ובצדק, "הדברים מדברים בעד עצמם. העושר וההתכתבות ביניהם, אומרים את כל מה שיש לומר".
ועדיין, מאותן סיבות בדיוק, יש רצון ברור לשמוע אותה. להבין מה עומד מאחורי הסריגים הנשפכים, שתלויים לצד גופיות עם כתפיות עור בצבע אבן, ושמלות פשוטות באפור מחוספס. התחושה היא, בעיקר כשסוטים לעבר יתר האקססוריז של החנות ביניהם מחברות שכריכתן עשויה מספרים ישנים שחייבת להיות פה אמירה ושכל פריט מכיל סיפור. שיש מאחורי כל זה הרבה מאוד מחשבה מכוונת.
היא מתחילה את הפרזנטציה בהרהור, שנאמר בקול רם, "תמיד אני שואלת את עצמי מה הדבר הראשון שאני צריכה להציג ולהגיד. איפה זה מתחיל? כי אני נורא בן אדם כזה, אין אצלי תהליך עבודה, וגם בהצגה של הקולקציה אני תמיד קופצת מפריט לפריט". היא ממשיכה, " העונה הזאת, ואני אומרת את זה כל עונה, אז זה קצת פתטי, אני מרגישה שעשיתי עוד איזה שלושה צעדים. אני מרגישה כבר יותר בטוחה.אני כבר לחלוטין צפה, מחזיקה את הראש למעלה, והכל פתוח".
מבחינת ברונשר הביטחון המצטבר נוגע בעיקר לתחום האופנה. "בתחום הספציפי הזה של האופנה אני מרגישה יותר בטוחה. עיצוב מוצר אני חיה, ואני חושבת שזה מתבטא מאוד במה שאני עושה. אבל במותג אני יוצקת הרבה מאוד תכנים והכל נכנס לתבנית אחת. בו זמנית אני ממשיכה להשתעשע עם עבודת יד, גם בניסוי ותהייה, גם מיזוג של צבעים, ועובדת על פיתוחים של בדים. הקטע של הצבע והפרימות, מרגיש לי כאילו שאני באיזו מעבדה, ואני נורא חיה אותו. וגם ביחס לגזרות יש קפיצת מדרגה, אני נכנסת לדברים שהם פחות בסיסיים, למרות שיש לי חיבה למינימליזם".
בניסיון לעבור אל הקונקרטי, ולהבין מה הוביל את ברונשר לקולקציה הנוכחית, מתחילות להתגלות התנגדויות מצידה, לשאלות שאצל רוב המעצבים היו נענות בדקלום אוטומטי של הקומוניקט. מסתבר, שללחוץ את ברונשר אל הקיר, זה לשאול את השאלות המובנות מאליהן, כמו 'מה את יכולה לספר לי על הקולקציה שלך לקיץ?'. לשאלה הזו ברונשר מגיבה ב"וואו, אני לא ממש חושבת במושגים של קולקציה". אז איך את יודעת שהיא מוכנה?, אני שואלת. "כשהיא דשנה ומלאה דייה. כשמרגישים שיש עושר, ושאני יכולה לבוא ולהציג, ושזה רבגוני, אז זו קולקציה". אז מה תהליך העבודה?, אני תוהה, ושוב, מה שהוא לרוב תעלת בריחה די נעימה עבור רוב המעצבים, מוביל את ברונשר להסבר שכולל הרבה מאוד תנועות ידיים, ושבסיומו היא מצהירה שבעצם אין לה גם תהליך עבודה ברור. שהיא עובדת בכל רגע נתון על מה שמשך אותה באותו הרגע.
ברונשר ממשיכה להדוף מעליה מסגרות, בזמן שאנו מדברות על העור שמככב העונה בקולקציה שלה. החומר, שחביב על ברונשר, הופיע עד כה בעיקר בשיבוצים, ואילו כעת הוא תופס יותר נפח. בסך הכל, ולמרות שברונשר טוענת שהפנייה אליו התרחשה רק מתוך סקרנות, הפנייה הזו ברורה למדי. הקיץ הנוכחי הביא עמו עבודות רבות עם עור, וכאילו המציא את העור מחדש, בעונה שבה הוא לא נוכח לרוב. ברונשר התאהבה בו בגל הטבעיות שקיימת בו, ועיצבה ממנו בין היתר שמלת טלאים מעור הפוך כמו גם ז'קט מעור. השיחה על העור מציתה את ברונשר, שרואה בו את הפן ה"יותר פוסט מודרני רדיקלי מינימליסטי של הקולקציה". בהמשך היא מדגישה ש"יש מעילים שיש עליהם את עדיין את המספר של הפרה. זה הכי פרי סטייל".
לקראת הסוף, ובעקבות מפגש עם ז'קט העשוי מעטיפות שונות של ספרים, אני מעלה בעיני רוחי סדנה, שבה עובדים יחדיו כמה וכמה ארטיזנים, שכל אחד מהם אמון על אומנותו שלו. אני מנסה לאמת עם ברונשר את האידיאה ששוכנת בראשי. היא, בתגובה, מעירה אותי מהחלום ומעדכנת אותי שהיום זה הרבה יותר כמו סופר, ושהיא רוצה בעתיד ל"תקתק מכירות", מבלי לוותר על הוואן-פיסים שעמם היא מזוהה לצד הלחם והחמאה שלה - כל פריטי הבייסיק שנושאים את הערך המוסף של המותג. לדידה, הדילמה העיקרית היא האם להיות מכולת או סופר. נכון לעכשיו נראה שברונשר בחרה בסופר, עת היא מצהירה שהיא רוצה להיות גם מסחרית והמונית. להיות נגישה גם למי שהיום לא יכול להרשות אותה לעצמו. לדידה, זה לא חייב להתנגש עם כל יתר הדברים שהיא עושה. אבל את הניגוד הזה יהיה אפשר לבחון רק בעתיד. כרגע יש להסתפק בכל היתר הניגודים שמרכיבים את ברונשר ואת הקולקציה שלה בהתאם, ולהמשיך לתהות איך כל הסיפור הזה עובד.
מחירים: חולצות וגופיות: 180-490 שקלים; שמלות: 340-940 שקלים; עליוניות: 340- 690 שקלים; צעיפים ושאלים: 160-490 שקלים
שרון ברונשר. הרכבת 12, תל אביב; פרישמן 75, תל אביב; עמיעד 13, יפו.
