היהדות רואה במושג השלום את אחד הערכים הנשגבים ומעניקה לו מקום של כבוד לצד חירות, צדק ויושר. שלום הבית גם הוא בעל חשיבות רבה ולפי דרך זאת יש לעשות את כל הניתן על מנת להימנע מגט ולהשכין שלום בין בני הזוג. "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ', ע"ב).
בעולמה של התורה המילה "שלום" לקוחה מהשורש ש.ל.מ, להורות על שלמות כוללת במובנים רבים. נפלא לגלות את גישת התורה העוסקת רבות בשלום ובדרכים להשיגו, ככתוב: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", אך מעל לכל הגמרא מציינת כי שלום הוא אחד משמות הקב"ה. בכלל זה מוצא לו מקום מיוחד העיקרון של "שלום בית". בכל מצב בו בית הדין יכול להימנע מגט כריתות, הוא עושה כל שבידו כדי להשכין שלום בית בין גבר ואשה.
חכמת הקבלה מלמדת כי במובן הרחב שלום איננו רק העדר מלחמה, אלא ביטוי למערכת יחסים סימטרית הנשענת על שיתוף פעולה פורה ודאגה הדדית למיצוי צרכים ולהשלמה של בן הזוג. אולם לדאבוננו הסטטיסטיקה מוכיחה כי אחד מתוך שלושה זוגות בישראל מתגרש וספק רב אם יתר הזוגות מצויים באושר ובהרמוניה מוחלטת. נראה כי רבים מהם, משיקולים אישיים כמו ילדים, ממון, רכוש וכדומה, אינם אוזרים די אומץ לקום ולהיפרד למרות שאינם חיים בטוב. כך שמניין הזוגות המאושרים כמוהו כמציאת מחט בערמה של שחת.
נקודה שיש להתעכב עליה היא העובדה כי מרבית הזוגות נישאו מתוך ביטחון מלא כי בחרו נכונה את בן זוגם. אולם, מסתבר כי מועד קצר לאחר הנישואים זוגות רבים חיים בתחושת החמצה ותסכול עד כדי ביטחון דווקא בבחירתם השגויה, כך שאם הייתה ניתנת להם האפשרות להשיב את הגלגל לאחור ספק רב אם היו נישאים לאותו אדם.
האם כך נגזר עלינו לחיות או שמא בידינו הדבר לשנות? לעניין שלום הבית מתייחסת הקבלה בכובד ראש וברצינות תהומית ומקשרת אותו עם סוד ההשגחה העליונה, ככתוב: "איש ואשה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם" (רמב"ן ב', ד"ה). אם נתבונן בנאמר נראה דבר מופלא: האותיות יו"ד במילה א?יש? והאות ה"א במילה א?ש???ה מבטאות את שם האל. במקום בו הזוגיות הרמונית, שם נמצא הקב"ה ומשפיע שפע מחסדיו הרבים לטובת הזוג. אולם, אם מתקיימת זוגיות דיס-הרמונית, מסתלקת לה השכינה מהזוג (האותיות יוד ו- ה"א) ונותרות המילים אש ואש. ועל כך נאמר "אש אוכלתם".
פתרון קבוע לבעיה זמנית
מבין הקשיים הרבים המאתגרים כל זוגיות באשר היא, לשגרה משקל נכבד הגורם לשעמום ולקהות חושים במערכת היחסים. חשוב לציין שתהליך השגרה הינו תהליך טבעי ולעתים אף מחויב המציאות, שהרי אין אפשרות ממשית להחזיק תדיר בפסגת הרגש וההתחדשות. אם כן, מדוע מצופה ממערכת היחסים בחיי הנישואין לחסינות בפני כוחה של שגרה? התשובה היא שאותות אלה של התכלות ושגרה אינם בהכרח סממנים לכישלון, הואיל ועם הזמן המשתנה יש לצפות למועד זרימת הכוחות השוחקים את חיי הזוגיות. יחד עם זאת, ניתן לשמר את החיוניות והרגש למרות הכל אם משקיעים מספיק רצון, זמן ומאמץ.
ואסיים בסיפור נפלא עם מוסר השכל. המדרש מספר שבאו אל ר' שמעון בני זוג ששהו עשר שנים זה עם זה ולא ילדו, ואמרו לו שהם רוצים להיפרד זה מזה. אמר להם: כשם שנישאתם מתוך שמחה, כך צריכים אתם להיפרד מתוך שמחה. הלכו ועשו סעודה, והשקתה האישה את בעלה יין. אמר לה הבעל מתוך שכרות: "כל חפץ טוב שיש בבית את רשאית לקחתו ולכי לבית אביך". מה עשתה? המתינה לו עד שיישן וציוותה על עבדיה שיישאו את בעלה הישר לבית אביה.
כשהתעורר הבעל משנתו שאל: "היכן אני?" אמרה לו: "בבית אבי". אמר לה: "מה מעשי בבית אביך?" אמרה לו: "לא כך אמרת לי, כל חפץ טוב שיש בבית קחי אותו ולכי לבית אביך?! אין לי חפץ יקר בעולם יותר ממך".
שבו אל ר' שמעון בר יוחאי, וסיפרו לו את המעשה. עמד והתפלל עליהם, ונפקדו. ניתן לראות מכך כי אין שום כוח בעולם העומד בפני שלום הבית. ברצוני לומר לכל אלה שיחסיהם במשבר ונמצאים בעיצומה של מחלוקת קשה - דעו כי מרבית ממקרי הגירושין הם בבחינת פתרון קבוע לבעיה זמנית. אנא גלו מעט סבלנות ואורח רוח כלפי בני הזוג ומצאו את הדרך המשותפת המובילה לאהבה, אחווה, שלום ורעות.
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"