נכנסת לארון

חצאיות עיפרון, מקטורנים הדוקים מצמר ושמלות ברוח ה'ניו-לוק' של דיור על נשים בשיער מסורק ואסוף בקפידה, מצד אחד; גברים בכובעי פדורה וחליפות אפורות וחדות, המלוות בעניבות צרות ובלייזרים ברכיסה כפולה, מהצד השני – האופנה האלגנטית של סדרת הדרמה מד מן אולי מתפתחת לאט מעונה לעונה, אבל האפקט שהיא יוצרת אינו נרגע, ואם לשפוט את המתרחש בעולם האופנה בהווה, הוא רק הולך וגובר.

עם הפרק הראשון של העונה הרביעית, מתברר שהשפעתו של הסגנון המהוקצע והספציפי הזה גדולה אולי הרבה יותר מכפי שהיה נדמה בתחילה, והוא תואם בדיוק את תחזיות הטרנדים העיקריות לחורף הקרוב. במילים פשוטות, מד מן נכנסה באופן מוחלט לארון. אחרי כמעט שלוש שנים בשטח, הסדרה מעורבת בסדר היום האופנתי באופן כה רדיקלי, כך שהיא למעשה מתפקדת כמעצב-על המשפיע על השוק כולו.

העיסוק באופנה של מד מן אינו חדש. החל מפרקיה הראשונים של הסדרה היא גרפה תשומת לב כה יוצאת דופן, שבוודאי הייתה גורמת לבנות סקס והעיר הגדולה להסמיק מבושה. אך בתחילת דרכה של הסדרה, ההייפ האופנתי גדול ככל שהיה, לא תורגם אז לאפקט ממשי שהשפיע על האופנה שבחיים האמיתיים. בקו התפר שבין העונה הראשונה והשנייה, העיסוק סביב 'אופנת מד מן', הסתכם בעיקר בהתלהבות שמקורה ברעש תקשורתי יח"צני, שפמפם ללא הרף את אופן לבושם האלגנטי של דון דרייפר ואשתו, צמד אנטי-גיבורים שלבוש שנות השישים שלו היה כה קלישאתי ומדוקדק, עד שהפך לתפאורה בפני עצמה. וכך, חוץ מסיקורים חוזרים ונשנים בעיתונות, היה אפשר למנות בקטן את הופעתן של קולקציות ממותגות תחת שם הסדרה ברשתות אופנה אמריקאיות, כמו ברוקס ברד'רס או בננה רפבליק. זוהי עדיין לא המהפכה המדוברת. כל אלה היו מופע נקודתי למדי שעדיין לא שינה דבר בדרך בה אנשים מתלבשים. לכל היותר הוא שכנע עובדי משרד להקפיד מעט יותר בחפתים, או קוראי מגזינים לשוב ולהתפעל ממעשה ידיה של קתרין ג'יין בראיינט, מעצבת התלבושות.

זה היה ראשיתו של תהליך. הרצה מהירה קדימה, אחרי שלוש עונות שבהן הקהל נשבה בהילוכם הטווסי של דמויות הסדרה, מגלה כיצד חילחלה מד מן לקרביים של עולם האופנה, והפכה למכתיבת סגנון מוגדר ולא רק כזו המייצגת אותו. היום, מעצבים רבים, בכוונה או בדרכיו הפתלתלות של התת-מודע, יוצרים דיאלוגי אופנה נרחבים עם הסדרה, שחלקם הופכים לציטוטים פרועים. כך, הטון הנשי המובהק ששולט בקולקציות של בתי אופנה מרכזיים כפראדה, סלין, מרק ג'ייקובס ולואי ויטון, עם אותה צדודית דשנה וחצאיות מדגישות אגן המסתיימות מתחת לקו הברך, נגזר מלבושן של בנות הסדרה. מנגד, אותם כובעי פדורה ובלייזרים ברכיסות כפולות, שהדמויות הגבריות מתהדרות בהם דרך קבע, מגיעים בשטף סוער עד לקולקציות של רשתות האופנה הישראליות. בקסטרו-מן לבדה צפויים להיכנס החורף לחנויות מעל לששה דגמים של כובעים בסגנון דומה.

מה יש באופנה של מד מן שהפך אותה בשלוש השנים האחרונות, ובחורף הנוכחי בפרט, לכל כך אטרקטיבית, לנושא דיון בפני עצמו, ומעל הכל – לסגנון מוגדר שמכתיב את כמיהת האופנה של רבים? הרי סדרות וסרטים תקופתיים אחרים שעסקו בתחילת שנות השישים, ובחברה הבוהמיינית של ניו יורק, וסוגננו לפי קוד הלבוש המקובל אז, לא זכו לתשומת לב דומה. האם מד מן מציגה אופנה מהפכנית?

האופנה במד מן חרגה ממזמן מכמות תשומת הלב המוגזמת שטרחו לתת לה. היא מהוקצעת מאוד, ללא ספק, ובהחלט עושה שימוש מושכל ומדויק בהדגשת הזמן, והתזוזה שלו, דרך בגדי הגיבורים. אבל זה אינו המוקד שמייצר תשוקה בוערת. זו ניצתה בגלל סיבה אחרת לחלוטין - היא מעמידה סט שלם של שחקנים בלבוש מושלם, מעין אשליה נוחה לעיכול של עולם מסוגנן לחלוטין, שקל כל כך להישבות בו, בעיקר כי יש בו קו עבה המבחין בין קוד הלבוש המקובל לנשים, לבין זה לגברים. מד מן, במילים פשוטות, מציגה אופנה המדגישה את ההבדלים שבין המינים באופן ויזואלי, ואף יותר מזה – קובעת מה ראוי לכל אחד ללבוש. אפילו פגי, אותה דמות של מזכירה מוזנחת המתחזקת בעולם הגברי עם העונות, עולה בסולם העוצמה תוך שהיא הולכת ומקפידה יותר ויותר בלבושה.

עבור קהל ההדיוטות, שחש כמעט מאז ומתמיד לא בנוח עם אופנה שמטשטשת זהויות ומעמדות (ושנות ה-2000 הפכו לסיוט עבורו, אולי בדיוק כמו שנות השבעים), מדובר בהקלה של ממש. האופנה של מד מן, עם דוק הנוסטלגיה המתקתקה, מספקת מפלט מושלם של חזרה לסדר ראוי וברור, בו לא צריך לתהות על קנקן הגבר הלובש חצאית או על האישה שנדרשת לחליפת כוח זכרית שכתפיה מרופדות בגסות. ההמון, רוצה בסך הכל דבר אחד – שילחשו על אזנו שהערכים עליו גדל עדיין תקפים בעולם כאוטי זה. מכאן, הדרך אל אימוצו החם של הסגנון, הופכת קצרה במיוחד. הליידי, בשמלתה המצועצעת, היא שוב ליידי. ובכן, לפחות בכל הקשור לפני השטח.

אבל ספק אם אין בליבו של אותו קהל משאלה כמוסה יותר מחליפת צמר גזורה היטב או שמלה מדגישת חמוקיים. אפילו הוא יודע, בין אם מכיר בזה או לא, שבאותה חליפה, ובאותה שמלה, יש גם מינון לא קטן של כוח הנלווה להם. הכמיהה העצומה לאותה אופנה, היא כמיהה לכוח שאבד, שקבע באופן בהיר כל כך, מיהי האישה ומיהו הגבר. מיהו, לפחות למראית עין, השולט ומיהו הנשלט. כי האופנה, את זה ידעו בשנות השישים לפחות כמו היום, היא חזות הכל.