תכנון החתונה יוצר שלל סיטואציות שיכולות להתפתח לכדי ויכוח סוער בין בני הזוג. רוב המריבות מתנהלות על נושאים שוליים למדי אבל בלהט ההכנות כל אותם נושאים בלתי חשובים נראים משמעותיים לפחות כמו הכור האיראני. למשל, האם מנת הסושי בקבלת הפנים צריכה להכיל מלפפון או אבוקדו? אכן שאלה הרת גורל (אנחנו, קמצנים שכמונו, הלכנו על המלפפון).
השאלה איזה שיר ינוגן בהליכה לחופה עלולה גם היא להוות נושא למריבה. אומנם לכאורה מדובר בשיר שאמור לסמל רגע שיא בקשר הזוגי, אבל למעשה אף אחד לא באמת זוכר מה הוא היה, לא האורחים ולא אתם ("משהו על אהבה אולי?").
ברגע של הארה, הציע בעלי לעתיד שנהפוך את העניין למעין אתנחתא קומית וניכנס לחופה לצלילי "נשבע לך לא בוגד", או אם מתחשק לנו ממש להיקרע מצחוק אז לצלילי שיר המופת "לקחו לי את החופש". לילות כימים ביליתי בניסיון להסביר לו ברוגע למה אף אחד חוץ מימנו לא יחשוב שזה מצחיק ("אבל מותק, רק לך יש חוש הומור כזה שנון ומיוחד") עד שלבסוף נשברתי. "אתה יודע מה", שלפתי נואשת את האיום האולטימטיבי, "נצעד לצלילי my heart will go on של סלין דיון". זה שבר אותו. בסופו של דבר הסכמנו על חמת חלילים.
ובכל זאת, הוויכוח הסוער ביותר שניהלנו עד היום היה על נושא החליפה. נקודת הפתיחה דווקא הייתה טובה, שנינו הסכמנו בלהט שגם תחת איומי אקדח הוא לא לובש לבן. השאלה המהותית הייתה מה בדיוק הוא מתכנן ללבוש. כאן המקום להזכיר שאני והבעל לעתיד תמיד היינו חלוקים בדעותינו בענייני אופנה (לטענתו) או ניסינו להשלים בכאב עם העובדה שהוא לא יודע להתלבש (לטענתי). בכל מקרה, ההכנות לחתונה אילצו אותנו להתמודד עם הנושא.
מכנסי גלישה ופרח בדש
זה היה בבוקר יום ראשון, צעדנו ברחובות תל אביב אוחזים ידיים מאושרים ומאוהבים, עד שהוא הרס לגמרי את הרגע:
"מאמי, נכון בגד ים זה כמו מכנסיים?"
ואני, נשנקת קלות "סליחה"?
"כי ראיתי בבילבונג בגד ים שנראה לי יהיה יפה לחתונה"
"סליחה", השבתי בבלבול, "אתה מתכוון אולי לירח דבש בתאילנד?"
"לא, לא", הוא ענה לי בנחת, "נו את יודעת, מכנסי גלישה כאלה, חשבתי ללבוש אחד כזה לחתונה שיהיה לי נוח".
וברגע זה ממש חרב עלי עולמי. אובדת עצות ניסיתי להילחם ברוע הגזרה. ניסיתי להסביר לו למה קוראים לבגד ים "בגד ים" ולא למשל "בגד חתונה", הסברתי לו שבגד ים זה דבר ששוחים איתו, ושבסופו של דבר זה נראה קצת כמו תחתונים ארוכים. כלום לא עזר. שוב פניתי לנשק יום הדין. בקשתי עצה מחברי הטוב, כתב אופנה אהוב, הידוע כל"ש, והוא הבטיח לי לטפל במצב.
רדוף בחזיונות של בעלי לעתיד בבגד ים (סליחה, מכנסי גלישה) מתחת לחופה הוא יצא למלחמת חורמה. ימים ארוכים הם סרקו יחד חנות אחר חנות בחיפוש אחר התחליף ההולם לבגד הים. שעות בילה ל"ש בהסברים מתישים על מהותה של החליפה הגברית וחשיבותה להישרדותו של המין האנושי. בסוף הוא הצליח להתיש אותו. הם חזרו עם חליפה.
"אחרי התלבטות ארוכה", הסביר לי בעלי לעתיד בקול מהורהר, "החלטנו לבחור במקטורן עם כפתרה כפולה ובחולצה בצבע לילך עשויה מכותנה מיצרית, זה פשוט הרגיש לי יותר נכון". ואני בתחושת אושר צרוף, ברכתי את הגורל על בעל שכזה.
ולסיום, זהו המקום להביע שוב את תודתי לחברי הטוב ל"ש, וכן לבקש בפעם האחרונה מציבור הגברים, אנא, אל תתחתנו עם חליפה לבנה, ובטח שלא עם בגד ים. במדינות מתוקנות נכנסים על דברים כאלה לכלא.