פרלוד לאביב

לעתים במפגשים עם מעצבים אופנה שונים, אפשר לזהות מאמצים רבים שמושקעים בניסיון לייצר משהו "אחר" - נושאי השראה שייראו בלעדיים, דוגמנית שהיא הכי נונ-מודל שאפשר ופריטים מתחכמים, שמנסים להתרחק מהמושג הפשוט והמוכר של בגד. אך למעשה עצם ההתאמצות עצמה נוגדת את "האחרות" באופן מוחלט. מעצב שניחן בחשיבה שונה וייחודית, מגיע אליה באופן טבעי וללא כל מאמץ. זאת לעומת מעצבים שיוצאים מעורם להיות מיוחדים, ויוצרים שונות מלאכותית. מקור היצירה השונה היא מוח מעניין באמת ולא ניסיונות מחשבתיים שיווקיים. היא טבעית, המאמצים הם במקרה הטוב תוצאה של כוונות טובות, ובמקרים הגרועים באמת מקורם במכונה משומנת היטב.

מי שעוקב אחרי המעצבת מריה ברמן בת ה-30, בוגרת שנקר שפועלת בשוק האופנה כבר יותר מ-6 שנים, יזהה בקלות שמדובר במעצבת שונה, אחרת, שיצירתה נובעת מחשיבה ארוכה ומתמשכת. "האחרות" הטבעית שלה, הצליחה אמנם להיבלע במסך הטלוויזיה ההמוני, כשהשתתפה בתכנית הריאלטי 'פרויקט מסלול', אך היא עומדת זקופה כשהיא כרוכה ביצירתה. מקורות ההשראה של ברמן, נמצאים לאחר מחשבות עמוקות, וכשהיא מצלמת את הקולקציה שלה, אובייקט הצילום הוא רוב הזמן היא עצמה, כאילו לא יכלה למצוא מודל אחר לפרי יצירתה. העונה המצב השתנה, וברמן בחרה לצילומי העונה שלה את אליס קרויטר, מוכרת יפהפיה מבוטיק שיין בתל אביב, שיש בה הדגשה ברורה של יופי שחורג מהמוכר.

באשר לבגדים, ביקורות חוזרות ונשנות על עבודותיה של ברמן, נוגעות לפער שבין המחשבה העמוקה ליצירה הסופית. מקורה של ביקורת ממין זה כרוכה ברצון לראות את הקשר הישיר בין הרקע ליצירה לבין התוצר הסופי, אך זוהי ביקורת שמאמינה שאופנה אמורה לצעוק את הסיפור שלה, ולא רק לייצר בסופו של יום ויז'ואל שקשה לעמוד בפניו.

הפעם הקולקציה נושאת אופי סתווי משהו. עונת המעבר הזו נשאה לדבריה "את הרוח והאופי של הדברים שנמצאים בסביבה הקרובה אלי, כמו חדר השינה האינטימי והחשוף, ואיך זה יכול לקבל אופי אחר, יותר לבוש, יותר bold". כשברמן מעלה את המילה bold, במשמעות של משהו 'לבוש', יותר של 'הבחוץ', קשה להבין למה בדיוק היא מתכוונת, שהרי שה"חוץ" הוא לא מנת חלקו של חדר השינה. ברמן מסבירה ואומרת שהכוונה היא לבגד שעומד עצמאי וזקוף בכל שעות היממה, גם אם יש לו אופי נינוח.

ברמן מציעה בקולקציה שמלות, מחוכים רכים, אוברולים קצרים וארוכים, מעילים, ז'קטים וסריגים. בכל אחת מעונותיה עיצבה לפחות פריט אחד שהיה בלתי נשכח. בחורף 2008 היא הדהימה עם מעיל טרנץ' שהיה עשוי בד בעל טקסטורת נייר מקומט; בקיץ של אותה השנה, היא צרבה בתודעה שמלה בעלת גזרה פשוטה שנשאה הדפס אפריקאי מהפנט; ובעונות האחרונות היא הפכה את הפרשנות שלה לאוברול לפריט הרומנטי ביותר במלתחה המקומית.

העונה קשה לשים את האצבע על פריט אחד, אבל אפשר לראות את רוב הנקודות שמלוות את העיצוב של ברמן, תחת כותרת אחת. והכל בשקט תהומי. זוהי אינה קולקציית קיץ, גם לא קולקציית סתיו חורף. אחרי כמה עונות שבהן החורף נבלע לחלוטין בתוך גרסא סתווית ואביבית שלו, ברמן החליטה לפרק את העונה הקרירה לשתיים. התוצאה היא קולקציה של עונת מעבר, "סתיו שמיועד לחגים, לפני ואחרי", היא מסבירה, "חלק קטן יצא כבר לפני שבועיים והרוב אמור לצאת בקרוב, קצת לפני שיכה בנו הקור העז, ויתחיל החורף".

תמונות הקולקציה, שצילמה האמנית יעל שמידט, מתרכזים ברובם בחדר השינה של ברמן. זה כוסה בנייר השרטוט שלה, לעיתים כשהוא עירום ולעיתים כשהוא נושא את אחד משרטוטיה. התחושה הסופית של הזמניות הפריכה של נייר השרטוט, היא של מעטפת רכה ואוורירית. קצת בדומה לבגדים עצמם, שמשדרים העונה בפשטות רבה הרבה מאוד נעימות. בצילום אחד, כל שתופס את העין הוא המתיחה של חולצת הכיסים, ששולבה עם מכנס הפארי בעל הכיווצים הקדמיים. קרויטור נמתחת על המיטה, ומדגישה את הרכות של הבד.

ביתר הצילומים, ניכר שהעיניים הגדולות של קרויטור כמו מובילות את הצילום, שמספר בכל פריים סיפור אחר, דרך הפריט שמכונס באותו חדר שינה. לרגע אחד מוביל את הסיפור החוט המטאלי, שממנו נתפרה חולצת הזהב, שמסרבת לקבל על עצמה את כל הסופרלטיבים של החולצה המכופתרת; ואילו ברגע אחר נוכחותה של השמלה עתירת הבד, שתחרה מלווה את חלקה העליון, ממלאת את התמונה בקלאסיות מעודנת. זאת למרות שהקלאסיות הזו נוכחת למעשה בכל אחד מהרגעים שהצילומים תפסו מבעד לפרלוד של ברמן לאביב.

חולצות 470-780 שקלים; מכנסיים 590-720 שקלים; מעילים וז'קטים 980-1980 שקלים; שמלות 780-1480 שקלים; אוברולים 980 -1,080 שקלים; מחוך רך 680 שקלים.

ניתן להשיג ברשת מאיו. מלכי ישראל 7 תל אביב; שבזי 15, תל אביב; אוסישקין 61, רמת השרון; בנקר. דיזנגוף 210, תל אביב; רחלי. המייסדים 51, זכרון יעקב.