הצופים בתצוגה של מרק ג'ייקובס לקיץ 2011 במסגרת שבוע האופנה בניו יורק, שהתקיימה בערב יום שני (14 בספטמבר), פגשו במעצב שתר אחר רגע של שחרור מיני, ושיכפל אותו עוד ועוד. הדוגמניות הפכו לנשים שחגגו את גופן, באופן פשוט, ישיר ובלתי אמצעי בחליפות מכנסיים, ברגליים חשופות, בהעדר החזיות, במכנסונים, בצבעים עזים שהם ניגוד גמור לאישיות מרוסנת ונשלטת.
אם בקולקציית חורף 2010 של ג'ייקובס, שהוצגה בניו יורק לפני כחצי שנה, העדיף המעצב לרמוז על צורתו העסיסית של הגוף הנשי דווקא מבעד לשכבות עבות ומראה סגפני ואפור, הרי הפעם הוא עשה בדיוק את ההפך ונתן דרור לעור חשוף, כמו שרק מכנסיים בצבעים מתכתיים או בדי שיפון שקוף יכולים. המיניות המאופקת כל כך, התחלפה בפיאסטה של ארוטיקה, צבע וצורה. ההחצנה הרגשית והסקסואלית נגעה בכל אחד מקפלי הקולקציה, שהוצגה על מסלול מעגלי ורקע זהוב, שהזכיר במידת מה רולר-דיסקו, רק שלאף דוגמנית לא הוצמדו גלגליות מתבקשות.
עם פסיעתה של הדוגמנית הראשונה על המסלול, נורה מטח של צבע לעיני הצופים מעיל מרובע קל בצבע כתום מנוקד, שנלבש מעל לחצאית צבע לילך, היו שידוך הרומס כל חוק אפשרי בקשר לשילובי צבעים. ההתגרות הנועזת הייתה במקומה - זו הצהרת כוונות, שהלכה והשתכללה במהלך התצוגה באנרגיה פראית, למחיקתו המכוונת של קוד הטעם הטוב.
ההמוניות הכה מודעת לעצמה הפכה לערך, מאדירה נשים חזקות בכובעי קש רחבי תיתורה בצבעים מסנוורים, משקפי שמש עצומים, חליפות עתירות ברק מטאלי ושמלות מקסי שקופות לחלוטין, בעלות שסעים ארוכים, שגילו גוף נשי נוכח ועירום. התוצאה היא כדור מראות של חושים נוצץ, מבהיק, פתייני ונשכני, כל מה שזימן את המבט להתעלס איתו.
ג'ייקובס מנהל דרך הקולקציה דיאלוג רגשני עם שנות השבעים, אך מבלי לחזור אל העשור באופן מובהק. הוא השתמש בהן כרקע שהדהד את ההווה, כתקופה מייצגת בה האישה נמלטה ממציאות כלכלית מאיימת ומבגדים שנאלצים להיות פרקטיים עד ייאוש, ובראה מחדש את כוחה בעולם. לכן, היא חייבת להיות סקסית, פרובוקטיבית, סרת-טעם מתוך הכרה עצומה לכך שהיא בעלת השליטה. כי פריצת המעגל, כמו שההיסטוריה תמיד מלמדת, יכולה להתממש רק דרך פריצות.
הצללית המתרחבת שאפיינה את מרבית העיצובים בין אם בגזרות המכנסיים הפעמוניות, השמלות בגזרת A או חולצות תפוחות מעט בצווארון סירה יצרו אשליה של נשים דורסניות, גבוהות ובעלות תנופה. בעוד שמבקרי אופנה רבים נפלו בדיוק למלכודת, הרואה בתצוגה שיחזור אפילפטי, ספק נאמן, של פריטי מפתח משנות השבעים, המציאות - זו ההופכת את ג'ייקובס למעצב כה מצליח - מורכבת יותר. משום שעיקר עיסוקה של הקולקציה לא היה ניסיון התחקות פשוט. גם אם היו על המסלול לא מעט 'פריטי-סבנטיז' מובהקים ובעיקרם המכנסיים הגבוהים, עליוניות הקולר ושמלות טוויגי משולשות הרי מי שהתנתק לרגע מהגרוב המרתק הבחין כי היה שם הרבה מעבר לכך. רמזים לטון אסייתי, בז'קטי קימונו חדים ומכנסי שבע-שמיניות ישרי רגל; ציטוטים מהרגעים האקזוטיים-אוריינטליים של איב סן לורן; ועד לטעם לטיני עשיר, שהשתבר במוטיב הפרחים הענקים שקישטו את שערות הדוגמניות או בשמלות עתירות בד שמחשופן נשמט מתחת לכתף. כעת הכוונה נחשפה כולה - ג'ייקובס העלה כל איזכור מהיסטוריית האופנה, שהיה יכול לעורר מחשבה על חזותה של אישה חופשייה.
