לבטח זה יישמע מגוחך, אך רק כשבמבי כלבנו הרים לראשונה את רגלו האחורית כדי לעשות את צרכיו בעוד איתמר ואני קופצים באוויר מאושר, נפל לי האסימון. איך אנחנו מבזבזים חיים שלמים על שטויות במקום להבחין ברגעי הקסם הזערוריים שמקיפים אותנו בכל יום. ואז נזכרתי במאמר שכתבה העיתונאית מארי שמיץ' לפני יותר מעשור, והבנתי שלעולם לא אצליח לנסח את שהיא כתבה טוב יותר. להלן קטע מתוך המאמר:
"אל תדאגו מהעתיד. או שתדאגו, אבל דעו שדאגה יעילה כמו פתירת בעיה במתמטיקה על ידי לעיסת מסטיק. הבעיות האמיתיות בחיים הן כנראה אלה שלא עברו במוחכם הדואג, מהסוג שמפתיע אתכם בארבע אחר הצהריים ביום שלישי עצל.
עשו בכל יום דבר אחד שמפחיד אתכם.
שירו.
אל תהיו פזיזים עם לבבות של אנשים אחרים, אל תסכימו שאנשים אחרים יהיו פזיזים עם שלכם.
נקו את השיניים.
אל תבזבזו את זמנכם על קנאה. לפעמים אתם מלפנים, לפעמים מאחור. המרוץ הוא ארוך ובסופו של דבר הוא רק עם עצמכם.
זכרו את המחמאות שאתם מקבלים, תשכחו את העלבונות. אם אתם מצליחים לעשות את זה, ספרו לי איך.
שמרו את מכתבי האהבה הישנים שלכם, זרקו את המכתבים הישנים מהבנק.
התמתחו.
אל תרגישו אשמים אם אינכם יודעים מה ברצונכם לעשות עם חייכם. האנשים המעניינים ביותר שאני מכירה לא ידעו בגיל 22 מה הם רוצים לעשות עם חייהם. חלק מהאנשים המעניינים ביותר שאני מכירה בגיל 40 עדיין לא יודעים.
קבלו הרבה סידן. היו אדיבים לברכיים שלכם. אתם תתגעגעו אליהן כשהן יישחקו.
אולי תתחתנו, אולי לא. אולי יהיו לכם ילדים, אולי לא. אולי תתגרשו בגיל 40 אולי תרקדו את ריקוד הציפורים ביום הנישואין ה-75 שלכם. בכל מקרה, אל תברכו את עצמכם יותר מדי וגם אל תגערו בעצמכם. הבחירות שלכם הן חצי מקריות, כך גם אלו של כל השאר."
פורסם ב"שיקגו טריביון", 1 ביוני 1997
תרגום: ערן לאור
אל תפספס
פפראצי 9.9.2010
חולצה: אמריקן וינטג'; חצאית: h&m; תיק: ברברי לסטלה וינטג'; נעליים: פראדה