התיאטרון של ויויאן

ויויאן ווסטווד, המעצבת הבריטית הוותיקה בת ה-69, עושה כל דבר אפשרי כדי לשכנע את הקהל באקסצנטריות השולטת באישיותה, מאז שפרצה לתודעה הציבורית בשנות ה -70 כנציגה מובהקת של הפאנק. היה זה ברור שגם בתצוגת האופנה שלה לקיץ 2011, שהתקיימה אתמול (ראשון), במסגרת שבוע האופנה של לונדון, יפגשו הצופים את הבלתי צפוי. בעוד שווסטווד מזוהה היטב עם אסתטיקה רדיקלית של פרוק והרכבה, המשווים לעיצוביה מראה מנוכר ומגובב לפרקים, בתצוגה הנוכחית היא הציגה קולקציה שדווקא חשפה ניחוח קלאסי מובהק, כמעט נשי ואצילי, המתרחק מהצורך הכפייתי שלה לחבל בחזותם של פריטים מוכרים.

למרות המראה הקלאסי (באופן יחסי לווסטווד), המוטיבים האייקונים של המעצבת הציצו מכל פינה –מכנסיים מחוייטים בלוניים, כיווצי בדים בז'קטים וחולצות פסים גבריות שנאספו ברישול מודע למותניים בעזרת חגורה. ההתרחשות הפרועה באמת נותרה בעיקר בפלטת צבעים חיה ומגוונת. וכך, מחוץ להדפסי הפרחים, הפסים והטקסטורה המנומרת, ניכרה מגמה ברורה של בחירה בקווים פשוטים יחסית, שיצרו אפקט מיידי של צלליות מובחנות ובעלות עוצמה. חליפת חצאית ששוליה פרומים או חליפת מכנסיים בכחול צי, היו הדוקות, חדות ונקיות למדי, ובשמלות משי בגובה ירך, היה ניחוח של גלאם מהסוג שאינו קרוב בדרך כלל למושגי הזוהר של ווסטווד.

"זוהי קולקציה תיאטרלית", העידה ווסטווד לאחר התצוגה. לא רק בגלל הפנים הצבועות של הדוגמניות, שהצליחו לעורר את הרשום כי מוטל עליהן ברק-השתקפות. אם בעבר הייתה מקפידה לשלוח למסלול דווקא את הא-נורמטיבי, נדמה שבקולקציה הזו היא נתנה הצצה דווקא לחומרים שעוברים בראשה לפני שהיא מפרקת אותם באופן יסודי. או לפחות, כיצד הם נראים באמצע התהליך. יש אנשים שהריסון הוא הדרמה הגדולה ביותר שלהם.

וידאו: רויטרס
עריכה: בת גולן