למבדה!

קולקציית קיץ 2011, שהציגו פראדה ביום חמישי האחרון במילאנו, במסגרת שבוע האופנה המתקיים בעיר, עמדה כמעט כולה בסימן אחד של הפניית עורף למינימליזם. אחרי כמה וכמה עונות בהן דיברה מיוצ'ה פראדה על הצורך באופנה מאופקת שצריכה לשרוד, היא מסמנת שהגיע הזמן למהפכה. ומה ראוי יותר כדי לסמן את שינוי הסגנון החריף, הכה רדיקלי, מאשר חצאיות מעוטרות בציורים צפופים של בננות או איורים של קופים הנתלים מקצה של חולצות?

פראדה היתלה בקהל כשבתחילת התצוגה הופיעה שמלה כתומה, חלקה ובוהקת, בגזרת שעון חול, המועצמת בזכות שרוולי קופסא עזים, ולאחריה חליפות חצאית מנופחות בירוק בקבוק או סגול, שנראו כווריאציות על משחקי נפח מודרניסטיים. דבר בפתיחה המוקפדת הזו לא היה יכול לרמז כי מה שישלוט בה, יהיה ההיפך המוחלט. את הצבעים החלקים החליפו הדפסים מפותלים על דוגמאות פסי אורך, שייצרו עודף חריף של טקסטורות, ובמקום הצלליות הנוקשות והבנויות שהופיעו בתחילת התצוגה, הובאו גזרות אחרות, מעכסות, בעלות מותניים נפולים וחצאית מרשרשת, ברוח התזזיתית של שנות העשרים של מאה הקודמת.

המינימליזם שפתח את השואו הזה, רוסק בכל מימד אפשרי. על מנת לעשות זאת, פראדה ייבאה את החומרים הזרים ביותר לחסכנות ושידכה בין עולמות חסרי בסיס משותף. מצד אחד, בארוק מסיבי ואר-נובו, שמהם ציטטה עיטורים מוגזמים וציורים מצוייצים ומנגד, סגנון המוני בכוונה, שהוא לפרקים לטיני, ולפרקים מזכיר לבוש אפריקאי מצועצע, אולי אפילו את הילוכם הטרופי של קוטפי הקפה. למבדה-שיק של הדפסי פירות מסמאי-העין וחולצות מכופתרות, גדולות וגבריות במודע.

עבור פראדה זו הדרך להפגין עושר, משהו גדול ודרמטי כל כך עד שהוא חד פעמי, כמעט בלתי אפשרי ללבישה חוזרת. העודפות העצומה שהגיחה מכל מקום בקולקציה הזו, מבהירה היטב שלבוש על זמני שכל אישה רוצה ללבוש, נבעט בשנייה הזו החוצה. מיוצ'ה, שוב חיה את הרגע.

וידאו: רויטרס
עריכה: יאיר דניאל