קשה לעמוד על נקודת ההתחלה בסיפורו של מעיל הטרנץ'. בעיקר כי גם חברת ברברי וגם אקווסקוטום טוענות לכתר על ראשוניותו. בשנת 1856 מקים תומס ברברי את בית העסק 'ברברי' בהמפשייר. עניינו הוא בעיקר מתן מענה לחקלאים והחוואים שמתגוררים בסביבתו, בכל מה שקשור לבגדי עבודה. בימים אלה הגשם מקשה מאוד על עבודת השדה. ברברי מודע לכך, ותר אחרי פיתרון. הוא מוצא אותו אחרי קצת יותר מעשרים שנה, בשנת 1879, בצורתו של אריג הגברדין שעמיד בפני גשם. הוא מתחיל לייצר ממנו פריטי לבוש, כמו גם מעיל טרנץ'.
ההתחלה הלא סקסית בעליל של הטרנץ' לא עומדת בדרכו. בשנת 1891, ברברי פותח את חנותו הראשונה בלונדון, והמעיל שלו הולך ותופס תאוצה. איכויותיו מגיעות לאוזני הצבא האנגלי, שמחפש פתרונות לבוש לחיילים שנלחמים בתעלות, וכך קורה שההזמנה הגדולה הראשונה של ברברי הגיעה מצבא אנגליה. במושגים של שיווק, קשה לחשוב על דרך קלה יותר להחדיר פריט, עיצוב ושם לתודעה.
הסיפור הזה מאפיל במעט על טענת אקווסקוטום כי הם היו הראשונים להמציא את מעיל הטרנץ', אך בהיעדר הוכחות חותכות, אי אפשר שלא לתת גם להם את הבמה. בשונה מברברי, אקווסקוטום התחילה את דרכה כעסק שעניינו חייטות. בתחילה היא עשתה זאת תחת השם Box & Co., אך בשונה מברברי עניינה היה אופנה. רק בשנת 1851, שנה לפני שאקווסקוטום טוענים שהם המציאו את מעיל הטרנץ', הם התבססו תחת השם המוכר שלהם. ברברי טוען שהטרנץ' עצמו, בגרסתו המוכרת, הומצא רק בשנת 1901. לפני כן אריג הגברדין שיצר שימש לפריטים אחרים.
יותר מוצלחות מכל קמפיין או תקציב מדיני הן המלחמות, שמובילות לצערנו לזרימה רבה של כספים. הצורך המיידי במזון, נשק ומדים מניע את גלגלי הכלכלה. לברברי, ולמעיל הטרנץ' בכלל, מלחמת העולם הראשונה היא הקמפיין שכל חברה חולמת עליו. במלחמה זו הן צבא בריטניה והן הצבא הצרפתי כבר שלחו את חייליהם לקרב במעילי טרנץ', שעברו אדפטציה קלה שנייה לפני שהם נחתו בתעלות הקרב. אותן תעלות שנתנו לטרנץ' (תעלה) את שמו.
לנוחיות החיילים ואנשי הצבא נוספו למעיל טבעת מתכת ששימשה לנשיאתן של מפות, רימונים ונשק, כמו גם רצועות לכתפיים, ששימשו לנשיאת הכובעים והדרגות. בעוד שבהמשך טבעת המתכת ירדה, הרי שרצועות הכתפיים נוכחות בחלק מהעיצובים עד היום, לצד רצועות הידיים. הפרקטיות הזו סייעה לחיילים, שנפרדו מהמעילים הכבדים ששימשו אותם בעבר, לטובת מעיל קל שהגן עליהם מהגשם ונתן להם מרחב תנועה רחב יותר בזכות הגזרה שלו. בחלקו התחתון מעיל הטרנץ', שמעל עשרת הכפתורים שלו נחגר עם חגורה, נשא גזרת חצאית שהיתה רחבה יותר מהחלק העליון. עובדה זו איפשרה יותר תנועה משהציעו המעילים שקדמו לו בשדות הקרב.
עם תום מלחמת העולם הראשונה, החיילים שבים לארצותיהם כשבאמתחתם מעיל הטרנץ' הצבאי, ואינם חדלים מלבוש אותו גם בחיי האזרחות שלהם. אין זה מפתיע אם כן שכבר בשנת 1918, עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, הארפרס באזאר מזהה את הפוטנציאל האופנתי של מעיל הטרנץ', ומייעד אותו גם למלתחה הנשית.
אין זו הפעם הראשונה שבה פריטי צבא ומדים חודרים לאופנה. גם בעשורים הקודמים אנשי הצבא נהגו להתהלך ברחובות במדיהם, ולמדים אלה היתה תמיד השפעה ניכרת על המלתחה הגברית. אחת הסיבות לכך היתה העובדה שמדי הצבא היו יותר מפוארים מבגדי הגברים. עם זאת, במאות שקודמות למאה ה-20, כשמדי הצבא נושקים יותר לכיוון האדמירלי שלהם, הם לא מצליחים לחדור לאופנה באותו האופן שבו חודר הטרנץ' לחיינו. ז'קט האדמירל, כשהוא חוזר, תמיד חוזר או כאותו הדבר עצמו, עם ההדהוד הברור של הצבאיות הישנה, או תוך ויתור מוחלט על הסמלים הצבאיים, כפי שקרה בתחילת המאה כשזה חדר למלתחה הנשית.
הטרנץ' חודר כמו שהוא, ולמרות שיש שטוענים שהוא חדר לעולם העסקי דווקא משום שדבקה בו המכובדות שקשורה באנשי הצבא, הרי שבהמשך דרכו הוא הולך ומתנתק מההקשר הצבאי שלו, והופך לחלק אינטגרלי מעולם האופנה. הפעם השנייה שבה מעיל הטרנץ' שוטף את העולם היא במלחמת העולם השנייה, עת כל צבאות אירופה אימצו אותו ואת גיזרתו. אפילו העובדה שכשהקרבות התעמקו החיילים נאלצו לשוב לז'קטים הקצרים, מפאת נוחיותם, לא עזרה לו להיעלם. ככלות הכל, מאחר שהוא היה זה שנלבש מעל המדים, ושעימו הופיעו החיילים ברחובות, הוא היה זה שקיבל את מרכז הבמה.
בשנות ה-60' היו אלה אנשי המודס הבריטיים שאימצו אותו לחיקם, ויצרו את השילוב המנצח בין מעיל הטרנץ' למכנסיים הצמודים. זאת בתקופה שבה ההיפים האמריקאיים התהלכו בבגדי צבא עדכניים יותר, כמו פריטים בדוגמת הסוואה או מדי מרינס. להם זו היתה ההתנגדות וההשפלה של הצבא, לבריטים, שלא היו מעורבים במלחמת ויטנאם, לא היתה סיבה שלא לפנות אל עבר פריט צבאי ישן ואנגלי יותר. כ-20 שנה לאחר מכן, בסוף שנות ה-70', היו אלה הפנקיסטים שאימצו את הטרנץ', ו"חיללו" את הכבוד שהיה קשור בו.
מעבר לכל נקודות הזמן הבולטות הללו, מעיל הטרנץ', בעל הגיזרה הפשוטה, הופך לפריט שלעולם האופנה לא נמאס מלהתעסק איתו, עת הוא משנה את אורכו, מוסיף ומוריד ממנו פרטים, או מייצר אותו בכל צבעי הקשת, כשהוא מותיר מאחור את שלל הקריטריונים שהולידו אותו. קריטריונים שמילאו את העיתונים עם תום מלחמת העולם הראשונה, כשעיתונאי אופנה ניסו להסביר לעם מהו מעיל טרנץ'. הם, ככל הנראה, לא ראו בעיניהם, את הולדתו, בין היתר, של הטרנץ' הוורוד.