המאהב המוצלח שלי

לפני כעשור וחצי התחלתי את דרכי בתור צלמת אפנה בעיתון "העיר". שנה לפני כן סיימתי את לימודי בבצלאל. עבדתי בתור ארט דירקטורית, אך הרגשתי בוודאות שזה לא המקום שלי.

באחד הלילות בהם שוב לא נרדמתי מרוב בלבול בעניין חיי, תפס אותי אבא שלי לשיחה ואמר שאין תועלת בלחשוב ולהתייאש מבלי לעשות דבר בנידון ושהדרך היחידה היא, כמו בדומינו, להזיז קובייה אחת ואז כל היתר יפלו למקומן. באותו רגע הבנתי שאין דבר שאני יותר אוהבת יותר מלצלם, ואם להוסיף קצפת לעוגה אז לצלם אפנה.

אחד הדברים שתמיד עניינו אותי בעשיית טור אפנה ועדיין מרתקים אותי הוא לא "מה צריך ללבוש העונה", אלא כיצד לשלב בין פריטים באופן שיסעיר אותי בכל פעם מחדש, לפגוש אנשים מסקרנים ולנסות לפצח את אשר לא ניתן - מה היא אהבה.

בחודשים האחרונים עוצרים אותי ברחוב ושלחו לי אינספור מיילים, בעיקר מבחורות אך גם מלא מעט בחורים, שאומרים לי בהתרגשות מרובה עד כמה טור זה יקר לליבם וכיצד הוא נתן לחלקם את האומץ לעשות דברים אחרת. איני מספרת זאת מראוותנות, אלא פשוט כי מפתיע אותי בכל פעם מחדש.

אהבתי לצלם ולכתוב את הטור הזה כל כך, עד כדי כך, שהוא היה כמו מאהב מוצלח שחשבתי שהוא רק שלי, ולכן לא הייתה לי כלל מודעות כמה קוראים יש לו או כמה אנשים חולקים אותו איתי.

פרידות תמיד קשות לי ומעציבות את ליבי במיוחד, אך הפעם, למרות הכאב והצער החלטתי להאמין באמירה שכשדלת נסגרת אחת חדשה נפתחת במקומה.

וכעת, כולי כבר סקרנית דרך איזו דלת אכנס עם טורי האהוב ולאיזה מקום שווה במיוחד נגיע. וגם, כמובן, נתראה שם!

תודה לאנשים יקרים במיוחד שגרמו לטור לקרות: אלון עידן, בן זילכה, אורי שאלתיאל, עדי עוז, דנה רוטשילד, יואב זאבי, יניב פרימק, אסנת בית-און, מעיין רגולר ועופרי. תודה מיוחדת לליה פן ואדר ריכטר ולאלו שבתוך ליבי: איתמרי, אבי, איילת, רוניתי, מיטל, דני וחוה, נירה ובמבי. ובמיוחד לכל קוראיי הנאמנים בראשם שלמה המקסים.

(דוגמנית: תמרה חורגיס ; צילום וסגנון: תמר קרוון)

באמצע ארוחת צהריים, לפני בדיוק 35 שבועות, פנה אלי איתמר בני במרמור רב על כך שאינו יכול עדיין, בשל גילו הצעיר, להתפרנס. נפעמת מדבריו התחלתי להציע כל מיני אפשרויות- להוציא כלבים לטיול, לנקות את חדר המדרגות או לעזור לי מדי פעם בעבודות המשרדיות שלי.

איתמר עיווה את פניו בסלידה והבהיר שהוא מעוניין בעבודה יצירתית. בדיוק באותו הזמן הכנתי פיילוט לטור וחיפשתי צלם לפינת הפפראצי אז החלטתי שאולי זה הזמן לאתגר את הקטן. גם בחלומות הכי מתוקים שלי לא דמיינתי ששיתוף הפעולה ביננו יהיה כה משמח, פורה ומצחיק. (ושאאלץ להיות כנועה ואקבל את מרותו של הצלם בכל גחמה שהיא, שלא לדבר על איומי הפיטורים שלו מדי שבוע). כיום איתמר מאד גאה בעבודתו ובמיוחד בעובדה שכלבנו המתוק, במבי, נהייה סלבריטאי בפני עצמו שילדות בגינת דובנוב מצטלמות איתו בהתרגשות. וזה הזמן לחשוף, במקרה שטרם הבנתם, שא.פ.ק. הוא איתמר!