פיסה מפסגת העולם

הלנה לומלסקי סיימה שנקר, עברה לאנטוורפן וקיבלה 300 אלף יורו רק בגלל שהיא מעצבת מהממת. ועד שתלמדו להעריך טעם טוב מהו - ראיון

  • הלנה לומלסקי
  • mango
לירוי שופן

סביר להניח שהלנה לומלסקי, לא זוכרת בבהירות של ממש את המפגש שלה עם ז'אן פול גוטייה לפני כשבועיים בברצלונה, שהרי הוא נערך במסגרת טקס בו העניק לה גוטייה פרס בגובה 300 אלף יורו, לאחר שזכתה במקום הראשון בתחרות המעצבים הצעירים "אל-בוטון" (El Botón). גוטייה שימש כאחד השופטים הבכירים של התחרות הבינלאומית שנערכה בברצלונה ב-20 באוקטובר, המתקיימת כל שנה וחצי מטעם רשת האופנה מנגו, כשביציע השופטים אפשר היה למצוא גם את סקרלט ג'והנסון, הפרזנטורית של הרשת, ונציגים שונים מרחבי עולם האופנה.

"היינו כל עשרת הפיינליסטים בחדר קטן", משחזרת לומלסקי, בעברית מעורבת באנגלית ובמבטא המסגיר את מוצאה האוקראיני, את הרגעים לפני ההכרזה על הזוכה בתחרות. "זה ממש כמו אוסקר. אתה צריך לעמוד על הבמה, ליד דוגמנית שלובשת את אחד הלוקים שלך. ואז הגיעה המעטפה...", היא מספרת בראיון טלפוני מאנטוורפן.

התחרות שהתקיימה השנה בפעם השלישית, היא הזדמנות גרנדיוזית עבור מעצבים המתחילים את דרכם בתעשיית האופנה לחצות את מסך האנונימיות. נציגים מחמישה בתי ספר לעיצוב אופנה מרחבי העולם, יחד עם צוות שופטים, בוחרים מבין הנרשמים הרבים, עשרה מועמדים סופיים, שעיצבו בעברם לפחות שתי קולקציות ועבדו לפחות שלוש שנים בתעשיית האופנה. כל אחד מהפיינליסטים קיבל 18 אלף יורו לטובת האתגר – עיצוב קולקציה של 10 פריטים לרשת האופנה מנגו. המנצח, כאמור מקבל במתנה סכום אסטרונומי, הנחשב לגבוה ביותר בתחרויות מסוג זה, ואפשרות לעצב לרשת קולקציית קפסולה שתימכר בסניפיה ברחבי העולם.

הקולקציה הזוכה של לומלסקי (שבגדים בעיצובה כבר אפשר לקנות באנטוורפן ובטוקיו), מסמנת כבר במבט ראשון את האיכויות שלה - שילוב מרתק וחמקמק בין שימוש יצירתי בטכניקה מורכבת ובין בגדים לבישים. בעוד שמעצבים רבים מנפקים קולקציות מרהיבות, אך בלתי לבישות, ומנגד, אחרים יוצרים אופנה פרקטית, אך חסרת חזון, קל להבין מדוע זו חורגת מהתמהיל המוכר. חלק מרכזי בקולקציה הוקדש לפיתוחים שנוצרו בדיגום חופשי ופריטים בעלי נפח תלת מימדי, כמו למשל עליונית מרובת קפלים עשויה בד שקוף בצבע שוקולד או מכנסונים תפוחים בוורוד בהיר. לומלסקי גם דאגה לשלב בפריטים דיטיילים המדמים חבלים ורשתות, שהוסיפו לאוסף המעודן, הקליל האוורירי רוח אולטרה-מודרנית ומפוסלת. משהו, שיש בו מושג של "אינדיבידואל ואינטלקטואל", כדבריה.

הדבר המהדהד ביותר בזמן השיחה עם לומלסקי בת ה-35 היא ההבנה כי סביר להניח שהצלחה משמעותית, היא לא אופציה עבור מעצבי אופנה שבוחרים להישאר בארץ. ההיסטוריה מלמדת שצריך להרחיק עד מעבר לים ולומלסקי, מסתבר, כמו אלבר אלבז או אבשלום גור, נאלצה לעשות את אותו הדבר.

היא עלתה לארץ בשנת 1994, וסיימה את מסלול עיצוב האופנה בשנקר בשנת 2000. עם סיום הלימודים היא מעידה שעוד ניסתה ליצור קו קטן משלה אצל חיה ניר (בעלת הבוטיק כתומנטה לשעבר), אך מהר מאוד הבינה עד כמה קטן וקשה השוק המקומי ועד כמה רחוקה המשימה מלהיות בת השגה. היא עברה לסטודיו לעיצוב של נעמה חסין, בתה של טובהל'ה חסין ובעלת המותג טובהל'ס, עד שהגיעה נקודת המפנה של שנת 2002, אז עזבה לומלסקי את ישראל ועברה לגור עם בעלה באנטוורפן.

"רציתי לעשות תואר מאסטר (M.A.) באופנה", היא מספרת על הכוונה המקורית, "אבל לא היה קיים אז תואר כזה והייתי צריכה להתחיל מחדש. אז התחלתי ללמוד שוב עיצוב אופנה". היא נרשמה לאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות, אחד מבתי הספר הנודעים לעיצוב אופנה (מבין בוגריו מרטין מרג'יאלה ואן דמולמיסטר), למרות שכבר אחזה בתואר. "בגלל זה באתי. מאוד אהבתי מעצבים בלגיים", היא מנסה להסביר את הרציונל מאחורי הצעד והמעבר לבלגיה. "אבל לא הבנתי עד כמה זה קשה להתקבל וכמה זה קשה ללמוד שם. הייתי אז בת 27, ואמרו לי במבחנים שאני כבר מבוגרת מידי והאם זה לא מאוחר מידי כדי להתחיל מהתחלה?".

מסתבר שמאוחר זה לא היה – כסטודנטית היא זכתה לפרסום והערכה, אבל המאבק למצוא את המקום שלה בעולם האופנה עדיין לא הסתיים. למרות שגם בתקופת לימודיה, וגם בחזונה?, היא כיוונה לאופנת גברים, לומלסקי הבינה כי היא צריכה להתבסס קודם באופנת נשים, לפני שתוכל להוציא לפועל את הטכניקות המורכבות של חייטות גברים מסורתית. עם סיום הלימודים, בשנת 2006, היא עברה לעבוד בבית אופנה מקומי המתמחה בעור ופרווה. "זה היה מאוד נחמד, כי אני אוהבת עור, אבל הבנתי שמאוד קשה לחדש בחברה מסחרית".

מהמקום הזה, פעלה לייסד את הקו הנושא את שמה – Lena Lumelsky. "מצאתי השקעה לפיתוח משהו משלי. היו אלה חברים שלי, שרצו לפתוח חנות חדשה. בעצם, לא חנות, אלא פלטפורמה למעצבים ואמנים". המיזם נקרא RA, והוא מעין קבוצת-השקעה במעצבים צעירים הממוקמת באנטוורפן, שמממנת את עבודתם, ומאפשרת להם ליצור, להציג ולמכור. בזכותם, היא זכתה להציג בפברואר האחרון בשואו-רום בפריז, ולהעמיד שתי קולקציות לנשים, מלבד זו למנגו. סוף סוף, לומלסקי יכולה לומר בוודאות שיצרה משהו יציב, שיש בו "חתימה משלי".

- עכשיו, עם הפרס, ועם הפרסום, אולי הדבר אחרון שאני יכול לשאול הוא האם את מתכוונת לחזור לישראל?

"אני לא יודעת. הבנתי שזה לא חכם לנסות להסביר לאנשים מה זה טעם טוב. אני אחזור אם אבין איך עושים בגדים יפים גם למזג האוויר ולמנטליות בארץ. כי בארץ אוהבים את החיים עצמם, ולא את האימג' שלהם, כמו באירופה".

עוד בוואלה! NEWS

יש פתרון אמיתי: הקרם שיעלים לך את כתמי הפיגמנטציה

לכתבה המלאה
הקולקציה הזוכה של הלנה לומלסקי בתחרות מנגו 2010 (צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
(צילום: זב דימן)
הלנה לומלסקי בערב הזכייה (צילום: יח"צ חו"ל)
עשרת הפיינליסטים בתחרות (צילום: יח"צ חו"ל)
הלנה לומלסקי (צילום: יח"צ)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully