תערוכת אופנה יפנית בלונדון

תערוכה ראשונה מסוגה באירופה, מוצגת בימים אלה ב'ברביקן', אחד ממתחמי התרבות הכי מגניבים בלונדון, והיא מעניקה סקירת עומק של 30 השנים האחרונות באופנה היפנית.

עיצוב האופנה היפני הותיר חותם היסטרי על סצינת האופנה הבינלאומית, החל משנות השמונים של המאה הקודמת ועד היום. אחרי בילוי של מספר שעות בין החללים הלבנים המלאים ביצירות אופנתיות שהן לא פחות מעוצרות נשימה, ניתן בהחלט להבין איך זה קרה.

באמצעות שילוב של שלל תלבושות, גזירות טקסטיל וקטעי וידאו, מצליחה התערוכה להעביר את החדשנות המלווה את החשיבה העיצובית של היפנים ולענות על השאלה כיצד הפכו את האופנה לז'אנר אמנותי בפני עצמו.

היא נפתחת בשורת יצירות מאת פורצי הדרך הראשונים בסצינת העיצוב היפני דוגמת איסי מיאקי, קנזו ויאממוטו. הבגדים כולם נותנים דגש חזק על צורות גאומטריות ואסימטרייה. בניגוד לצבעוניות שהיתה נהוגה באופנה המערבית בשנים מקבילות, הצבעים השולטים הם בעיקר מונוכרומטים עם הרבה שחור.

כאן גם לומד המתבונן על עקרון אינטגרלי לעיצוב היפני הנקרא Wabi Sabi (שעל אף הקרבה בצליל, אין לו כלום מן המשותף עם סושי). לפי עקרון הוואבי סאבי, היופי נמצא בפשטות ובחוסר השלמות. ואכן המעצבים עושים שימוש בבדים לא מוגמרים עד עד כדי פגומים, מערבבים טקסטורות של שיפון עם צמר ויוצרים אפקט שהוא אנטי קלאסי, אך גם מלא הדר.

בהמשך התערוכה מוצג עקרון ההשטחה flatness חשיבה עיצובית רדיקלית שהוביל המעצב איסימייאקי. בעוד שהאופנה המערבית העמידה את הסילואט הנשי במרכז הבגד, עקרון ההשטחה מתריס כנגד זה ונגד האובססיביות של העיסוק בדימוי הגוף. באמצעות תוספות בד, וגזירה גאומטרית נוצר טשטוש וחלל בין הבגד לגוף, שמאפשרת תנועה, והתוצאה היא מראה אנדרוגני, חסר גיל ומלא מלא אדג'.

היפנים ידועים כעם שקשור חזק למסורת שלו, ובחלקה השלישי של התערוכה המכונה "מסורת וחדשנות", רואים טוויסט מעניין של הנושא. מבחר עיצובים לוקחים אלמנטים יפניים מסורתיים כמו הקימונו המפורסם או אמנות קיפול הנייר אוריגמי, ועל ידי שימוש ניסיוני בחומרים סינתטיים ותעשייתיים נותנים להם להם זווית עכשוית.

כאלו הן יצירותיהם של וואטאנבה, עם פריטים מקולקציית הטכנו קוטור שלו משנת 2000 או היצירה האדומה של איסימיאקי ששמבוססת על עבודת גזירה שמייתרת לחלוטין את הצורך בתפירה.

אבל יפן האופנתית חיה ובועטת מעבר להרי ההוט קוטור וידועה באופנת הרחוב הקיצונית שלה. בחלק התערוכה המכונה "יפן הקולית", אפשר לראות את האלמנטים האחראים לה. קבוצות צעירים בטוקיו הם שהגדירו את הסטייל הזה עם השראה יותר ארצית ששואבת מעולם המנגה היפני שהפך את הלו קיטי ואסטרו בוי לאייקונים אופנתיים.

החיבה לכל מה שחמוד ונוצץ הצמיחו את סטייל הלוליטה והגות' לול עם השפעה עולמית. ג'ון טקהאשי עם הלייבל האייקוני שלו אנדר קאבר מביא את הטרנדים המנצנצים האלו אל מסלולי התצוגה.

החלק השני של התערוכה מצוי בקומה השנייה והוא מחולק בצורה קלה לעיכול לחדרים שכל אחד מוקדש למעצבי על יפני אחר.
מעבר לשמות המוכרים מוצגות גם יצירותיהם של מעצבי הדור החדש. שמות כגון קיטוצה אבי ואקירה נאק שעבודותיהם לוקחות את ההשפעות של קודמיהם בגישה הקונספטאלית לצורה וחומר שלב נוסף קדימה, ליצירות תיאטרליות על גבול המופרעות.

המעניינת ביותר היא דווקא בת דור המייסדים, ריי קאווקאבו הרוח החיה מאחורי קום דה גרסון (כמו בנים) שעל אף שמו הצרפתי הוא כולו יפן. קאווקאבו נחשבת על ידי רבים למעצבת האופנה המשפיעה ביותר בעולם כיום, עם מותג שלא מפסיק לאתגר מוסכמות ושיוצר מעבר לבגדים (ולאחרונה גם זליגה לכיוון עיצוב רהיטים) שפה אמנותית.

מעבר לבגדים, ניתן לצפות בראיונות שנערכו עמה ובקטעים מתצוגות אופנה של קום דה גרסון, ולגלות אישיות שכולה חזון ועוצמה. בתצוגות האופנה הגבריות שלה למשל היא מעדיפה להשתמש בפרסונות ציבוריות על פני דוגמנים. כך ניתן לראות למשל את ג'ון מלקוביץ' מענטז על המסלול (דוגמן הוא לא).

בתום הסיבוב בתערוכה, נופל האסימון מדוע תערוכה שכולה רטרוספקטיבה בחרה לכנות את עצמה בשם , יופי עתידי. היפנים כך נראה הם תמיד צעד אחד קדימה.

Future beauty - שלושים שנה של אופנה יפנית. עד ה-6 בפברואר 2011, גלריית הברביקן, לונדון. Barbican Art Gallery, London