קל לשמוע את צומת המבטאים כשמשוחחים עם עומיט בנאן, מעצב אופנה בעל שורשים טורקיים, שלמד בארצות הברית ומתגורר כיום במילאנו. אחרי ארבע קולקציות בעיצובו בסך הכל, יש הרואים בו כשם המבטיח ביותר בסצנת אופנת הגברים העולמית. הוא זכה בשנה שעברה בתחרות "מי הבא בתור?" (Who's next), שמארגן מגזין האופנה האיטלקי היוקרתי L'uomo Vogue, הנחשבת כבעלת יכולת לסמן כישרונות עולים ומבקרי האופנה עוקבים אחריו בהתלהבות, שאפילו בתי אופנה גדולים ומבוססים פי כמה אינם זוכים לה, וכפי שאמרה סוזי מנקס מבקרת האופנה של ההארלד טריביון, על שבוע האופנה האחרון במילאנו: "כולם היו משעממים, חוץ מהטורקי ההוא, בנאן".
מנקס ידעה על מה היא מדברת. הפרזנטציה שקיים בנאן לקולקציית קיץ 2011 שלו, שנערכה ביוני האחרון במסגרת שבוע האופנה של מילאנו, מבהירה בדיוק מה הופך אותו לכל כך יוצא דופן. במקום תצוגת מסלול או פרזנטציה צנועה בשואו-רום, הקים בנאן מעין תיאטרון אינטימי וחמים של בית קפה טורקי, לפי כל כללי הטקס מאיסטנבול - הדוגמנים, מבוגרים פי כמה מדוגמנים ממוצעים, מזוקנים ומעוטרי קמטים, ישבו על כיסאות נמוכים ושיחקו שש-בש, בזמן שהם מגלגלים בידיהם חרוזי תפילה מוסלמיים ומעשנים נרגילות. למחזה הזה, ולקולקציה שהציגה גרסאות מודרניות לפריטים מסורתיים, איש מתעשיית האופנה שביקר בעיר באותו הזמן, לא נותר אדיש.
"אני חושב שזה בגלל סצנת האופנה במילאנו. היא כמו מערכת גדולה, מסחרית ומשומנת ואני נתתי קולקציה שהיא יותר אישית", מנסה בנאן להסביר בראיון טלפוני ממילאנו, מה הופך אותו לבולט מבין מעצבים צעירים רבים כל כך שרק מחכים לרגע הפריצה שלהם. "בגלל שאני עושה בעצמי את כל הדברים, משרטט, מעצב ובוחר את הבדים, נוצרת קולקציה שהיא מתוך הניסיון שלי ולא חלק מחברה ענקית. גם הדרך שבה הצגתי את קולקציית הקיץ, כבית קפה טורקי היא מאוד אישית. אמא שלי באה מאיסטנבול להכין את הקפה לפרזנטציה, שייראה אמיתי. אז אתה יודע, אנשים כמו סוזי מנקס, שבאו לפרזטציה כזו, רואים את ההבדל בין זה לבין תצוגות אחרות."
גם היה לך קאסט יוצא דופן. כולם היו גברים בגיל העמידה, כשבכל תצוגה אחרת, הדוגמן הכי מבוגר היה בן 20
"כל הזמן שואלים אותי למה דווקא אופנת גברים ולמה גברים מבוגרים? התשובה ברורה - כי יש לי אימג' ברור ומסוים שלהם שאני רוצה להציג. הקטלוג שלי מסמל בדיוק את האימג' הזה. אני לא אוהב גברים יפים אלא גברים מעניינים. גברים שיש להם קסם, אטיטיוד. אני תמיד מוצא דוגמנים מהרחוב. הפעם, בקולקציית הקיץ, זה היה צריך להיות ממש טורקי ורציתי שזה יהיה ריאליסטי ולכן כל הדוגמנים שלי היו טורקים שמצאנו מנקים בשדה התעופה, אצל שכנים, אצל חברים."
זה ליהוק לא מאוד שגרתי. מבוגרים הם סקסיים יותר?
"בוודאות כן. זה לא עניין של גיל, אלא של ניסיון. ניסיון זה סופר-סקסי. הגברים האלה הם אלה שיכולים לשחק את התפקיד שאני מדמיין בראש. אני מתדרך אותם מה הסצנה שהם צריכים לשחק, וזה משהו שהוא בלתי אפשרי עם צעירים. אין משהו סקסי בנער בן 20 או 25, ואני בעצמי בן 29. אני מחפש מישהו שיכול להעביר משהו בלי לדבר. אני לא יכול להגיד שאני מחפש טייפקאסט מסויים של דוגמנים, הכל תלוי ברגע שאני פוגש את הדוגמן. אז אני יודע אם הוא מתאים או לא".
בעיני בנאן כל האמירה שלו מתרכזת בקטלוג העונתי המלווה את הקולקציה. גם שם, הדוגמן רחוק מלהיות צעיר, ומה שבולט בו, מבין למכנסי ההרמון והחליפות המזרח תיכוניות, הוא הגבריות העזה, המשתמשת במודע בקלישאת השפם והזקן.
למרות שהיום רוב מגזיני האופנה מקדמים את הגברים המבוגרים, בנאן לא מרגיש שזה משפיע על העבודה שלו. "זה משהו שתמיד נמשכתי אליו", הוא מסביר, "אני אוהב מראה גברי עם שפם. אני לא מרגיש שהתחלתי משהו חדש. אלו אנשים שהיו קיימים לפני. אני רק מציג את נקודת המבט שלי."
בנאן נולד בשנת 1980 בגרמניה, להורים טורקיים וחייו דומים למסע אינטנסיבי בין ארצות, המשתקף ביצירתו, שמפלרטטת תמיד בין מזרח ומערב. בגיל שנתיים עבר לאיסטנבול, ואת התיכון סיים בשוויץ. מאוניברסיטה בוסטון בארצות הברית קיבל תואר ראשון ביחסי ציבור, ולקראת סיום הלימודים, בשנת 2000, החליט כי אופנה היא הכיוון ולכן חזר לאירופה והחל לקחת קורסים באופנה. ב-2003 חזר לאיסטנבול כדי ללמוד את עסק הטקסטיל של אביו, עד שלבסוף התמקם במילאנו, מתוך הכרה כי זה המקום בו אופנה אכן יכולה להתרחש. את הקולקציה הראשונה שלו הציג לקראת 2009.
לקולקציה האחרונה שלך, קיץ 2011, קראת Home sweet Home. לאיזה בית חזרת?
"השם הזה הגיע מסוזי מנקס למעשה, שבקולקציה השלישית שלי אמרה לי 'לך הביתה'. שאלתי אותה 'למה הכוונה?', והיא אמרה לי לך הביתה ותביא משהו משם. יש לך ארץ נהדרת והיסטוריה. טורקיה ואיסטנבול הן כל כך מגוונות שאפשר להכין מהן 150 קולקציות. ואני חשבתי מה מושך אותי בעיר הזו? אני הרי אובססיבי עם גברים גבריים. ואז מצאתי את הגברים הטורקיים שיושבים בבית הקפה ולא עושים כלום מלבד לשתות תה וקפה. זה כל כך מעניין, כי אני רואה בזה כל כך הרבה דברים, גבריות, נשיות ואפילו הומור. אני לא יודע איך לבטא את זה במדויק, אבל זה מצחיק".
"אני אוהב קונטרסט", הוא ממשיך בשטף מילים מסחרר המונע מתשוקה, "באיסטנבול יש המון קונטרסט. אישה חשופה ולידה אחרת בבורקה. הכל מתערבב אצלי, החדש והישן למשל. לכן אני לא אוהב להשתמש בנערים צעירים או יופי פשוט. זה לא עובד עם מה שאני עושה. אם אני שם קרדיגן קשמיר נפול על נער, זה נראה נשי. על גבר בן 45 בשם מוסטפה, הקרדיגן הזה יראה מסורתי".
אבל מכנסי ההרמון ששולטים בקולקציה שלך הם לא שמרניים במיוחד. הייתי אומר טרנדיים מאוד?
"הם מיוחדים בשבילך, אבל לא אם תלך לטורקיה. 90% מהאנשים לובשים את זה שם. הפרדוקס הוא, שאותם גברים כל כך פוחדים ממשהו נשי, ומצד שני לובשים משהו שהוא כל כך אופנתי במערב."
אי אפשר להתכחש לעובדה שגברים במראה ים תיכוני לא מיוצגים יותר מידי בעולם האופנה. האופנה שלך פוליטית באיזשהו אופן?
"אני אגיד רק את זה אני רוצה להראות את האנשים האלה, לתת להם הזדמנות להיות שווים. כל האנשים מהמזרח, שבאו לתצוגה שלי או השתתפו בה כדוגמנים. רציתי להראות את היופי של האנשים חסרי הביטחון".
לך בעצמך יש זקן, לא?
"כן, ואני תמיד נשפט על ידי הזקן שלי. קוראים למשטרה כשאני מגיע לבניין שלי במילאנו כי חושבים שאני פורץ. אז התגלחתי ואחרי זה אף אחד לא שאל אותי דבר כשהייתי מגיע לדירה שלי. גידלתי מחדש את הזקן שלי במשך 77 ימים, ולאט לאט הפכתי מנער תמים לגבר אגרסיבי. ההבדל הוא רק 77 ימים, אבל הם מספיקים כדי שיתייחסו אלי אחרת. אנשים שופטים. לכן בקולקציות שלי אני לוקח חומרים יקרים ומשתמש בהם הפוך (פנים כלפי חוץ ל.ש.). אז הם נראים כאילו מרופטים, אבל כשמתקרבים רואים שהם Hand made באיטליה. זה המסר."
מה יקרה איתך עוד כמה שנים?
"לפתוח חנות, זה ברור. אבל זה לא קל אם אתה רוצה להעמיד משהו איכותי ובמקום טוב. זה לא ריאלי בשנתיים הקרובות. אבל כן הייתי רוצה לעצב גם לבית אופנה אחר. ואז להתחיל לעצב לנשים."
על איזה בית אופנה אתה חולם?
"ג'יאנפרנקו פרה. כי גדלתי עליו. כילד הייתי רואה באיסטנבול את החנויות והאימג' הגברי".