פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בית הבובות

      ווג פריז ממשיך לאתגר את העין האנושית ומציג בגיליון דצמבר הפקת אופנה שכולה ילדות על עקבים ובשמלות. מטריד או מעורר חיוך?

      אחרי שהפכו דוגמנית לבנה לשחורה, שיחררו צילומי עירום של דוגמנית טרנסג'נדר ופרסמו לוח שנה עם דוגמנית בעירום פרונטלי בוטה, ווג פריז ממשיכים לרסק כל מוסכמה חברתית ומעלים בגיליון דצמבר 2010 הפקת אופנה בהשתתפות ילדות המוצגות כדוגמניות לאופנה עילית.

      הפקת אופנה של שריף חמזה למגזין ווג פריז גליון דצמבר (סריקה)
      קצת גדול עליהן, אבל לא נורא (צילום: סריקה)

      ההפקה, שצולמה על ידי הכוכב העולה שריף חמזה וסוגננה על ידי מלאני הוין, מכונה Cadeaux ("מתנה" בצרפתית) והיא חלק ממעין רשימת-תשוקה בלתי נגמרת לקראת השנה האזרחית החדשה. כל אחת מהילדות-דוגמניות מאופרת למשעי, באיפור ערב כבד, והן לבושות בחוד החנית של האופנה העכשווית לנשים, בין היתר שמלה זהובה של בלמיין, תכשיטי יהלומים של טיפאני או אנסמבל ערב של ג'ורג'יו ארמני.

      הפרויקט מבוסס על קונספט המוביל את גיליון דצמבר כולו, שנערך על ידי טום פורד, הבוחן מושגים של יופי בין שתי נקודות קיצון של גיל - נערות צעירות במיוחד ונשים מבוגרות. כאן נמצא הרמז לסקנדל. הפרובוקציה הגלומה בצילומי הפקת הילדות נעוצה בעובדה, שאם היו אלו דוגמניות בוגרות הלובשות את אותם שילובי בגדים ותכשיטים, היה בהם מטען מיני, דקדנטי ומשולח רסן. אולם קל לזהות, שקו המחשבה הזה מתרחש רק בדמיונו של הצופה, ואינו קיים בצילומים עצמם, מהתלים וערמומיים ככל שיהיו. עם זאת, קל גם להבחין, שההפקה מכוונת בדיוק לשם ומעוררת באופן פראי את הדיון הציבורי. בהקשר הזה, הדבר מעלה את השאלה האין סופית – מהי המציאות ומהי פרשנותה?

      הפקת אופנה של שריף חמזה למגזין ווג פריז גליון דצמבר (סריקה)
      מתוך גיליון דצמבר 2010 של ווג פריז (צילום: סריקה)

      מה שהופך את ההפקה לחריגה כל כך בנוף הרווי של הפקות האופנה הוא, שעל אף הרקע העשיר, הנוצץ כל כך, חמזה הצליח לשמור על טון תמים, כובש, המצייר את אותן מיני-דוגמניות כילדות המשחקות בבגדים של אימן. רק שהפעם הזו, פנטזיית הילדו?ת הנדושה מוצגת בגרסת הפקת אופנה מושקעת ובקונטקסט של מגזין מלוטש, ולכן מעוררת רגשות מעורבים. הפער בין גילן לבין האופנה הגבוהה מעצים את הטון המשחקי, והרצינות המוגזמת יתר על המידה בפניהן של הילדות רק הופכת את הסצינה ללא אמיתית, לבעלת הומור דק, ומעקרת את העוקץ הלא מוסרי. האמנם?