"אני באמת לא יכולה לספר עוד כלום", אומרת המעצבת לילך אלגרבלי, בעלת המותג 'לילה מיסט', על תוכנית התרחבות עתידית-מיסתורית שהחלה לקרום עור וגידים. אך מספיק רמזים נאספו כדי להניח שהיא פועלת כדי להגדיל את הסטודיו, ולהשיק נקודות מכירה נוספות. ייתכן כי הדבר יכלול גם ביסוס של קו נגיש יותר, שייתן מענה לצרכים ששמלות הערב הגרנדיוזיות, הבוהקות שלה, אינן מסוגלות למלא.
"אתה צריך להבין שכל העסק הזה, אנחנו צוות של שמונה-תשעה אנשים, שמתפרנס מהחנות היחידה הזו", מספרת אלגרבלי, 37, בבוטיק הקטן שלה, הממוקם בצפון דיזנגוף, את הסיבות לשינויים הקרבים. "אני באמת ברת מזל", היא ממשיכה ורומזת על העובדה שעשתה לעצמה שם ככוהנת שמלות ערב עדכניות ובומבסטיות, עתירות פיתוחי זהב וגלאם-רוקוקו, גם מחוץ לתל אביב. "אני עובדת יפה מאוד וכל קולקציה אני מצליחה למכור ויש לי המון לקוחות שחוזרות. 80% מהן מגיעות מחוץ לעיר. נכון שמתבקש לעשות קו לקהל רחב יותר. אני מתכננת משהו, אבל אני באמת לא יודעת מה".
מעצבת שמלות הערב, שהחלה את דרכה לפני כשש שנים ללא הכשרה בתחום האופנה, הפכה במהירות למותג צעיר שמצליח במקומות שמעצבים אחרים, חלקם נמצאים מטרים ספורים מחנותה, נכשלו. על הנייר היבש האניגמה רק גדלה - רף המחירים גבוה יחסית לשוק המקומי, מאמיר בקלות מעל ל-3,500 שקלים לשמלה, הקולקציה ראוותנית, משלבת בקלות בין גוונים מטאליים וגזרות תפוחות. בנוסף, היא מתמקדת כמעט באופן מוחלט בשמלות, בלי זכר למכנסיים או חולצות, מלבד כמה דגמים של עליוניות או ז'קטים, הכפופים גם הם לטעם האקסטרווגנטי השולט בכל. זוהי לכל הדעות קולקציה מאוד קונקרטית.
התשובה לחידה טמונה כנראה בדרמה הטוטאלית. בין אם עיצוביה מעוררים אי נוחות, והם עלולים להיות מפגן קשה לעין (כפי מדגימה העונה שמלה שבחזיתה רקום תכשיט אבני חושן עצום) ובין אם הלב כמה אחר ההגזמה, (הנעדרת בדרך כלל מסגנונם של המעצבים המקומיים), יש בה רוח מסעירה של הליכה אל קצה מסויים. עם זאת, זוהי רק התמיכה החיצונית להצלחה, וישנו דבר נוסף. קהל המשכיל במושגי אופנה, יזהה במהירות עד כמה טרנדית היצירה של אלגרבלי. קולקציה אחר קולקציה היא מעמידה דגמים, המתכתבים באופן ישיר עם שמלות קוקטייל שנצפות אצל מעצבי-על, ולכן היא משמרת אפקט של רעננות מסוימת, המעמידה אותה בחזית ההתרחשות האופנתית. עבור קהל שאינו מתעקש על שמלה של לנווין, או כלל אינו יודע כיצד היא נראית במציאות, זהו פתרון קסם מושלם.
"דארק-מיסט", מכנה אלגרבלי את קולקציית החורף שלה ומרמזת לטון אפל ששולט בה, למרות השימוש הנרחב בגוונים זהובים. היא ממשיכה ומספרת כי מעורבלת כאן גם תמה פרעונית או מיצרית, "אפילו מיסטית", האמורה להתבטא דרך התכשיטים הגדולים והנוצות, שנתפרו על גבי חלק מהשמלות. אם מחפשים חוט מקשר בין הפריטים, אפשר לומר שעבודה עם מוטיב פרחוני הוא האלמנט העיקרי. פרחי בד כוורדים הדוקים, תחרה מעוטרת פרחים ושאר הדפסים, על גוונים שרובם כהים אך מבריקים, חוזרים באין ספור וריאציות, כמו בשמלה שעשויה תחתית סאטן בצהוב-חלמון ועליה רשת מקרמה שחורה או אחרת, בעלת שרוולים ארוכים, פרחים זהובים-תכולים וכפתורים הרקומים בחזיתה.
בעונה הזו ניסתה אלגרבלי למתוח גם את הגבול שלה עצמה. בזמן שהצללית ממשיכה עם הקו שמוביל את המעצבת כבר כמה עונות (גזרת חצאיות עיפרון באגן מודגש או כתפיים תפוחות), היא מתנסה בשטחים חדשים. שמלה המורכבת מבלוקי בד, כאשר שרווליה מבד שחור-זהוב בטכניקת ברוקד, חצאיתה מחומר אחר ועל חזיתה פיסה מודפסת בצבעי פסטל, מצריכה מיומנות אסתטית גבוהה, כדי לא להפוך את הפאזל לבלילה. במקרה הזה, החיבור יוצר שמלה בלתי רגילה, בעלת תעוזה חסרת תחתית ונוכחות של נשורת גרעינית, המכלה כל דבר אחר הנקרה בדרכה. דבר דומה מתרחש עם שמלה קלת-רוח העשויה בד משי מודפס בצפיפות, במעין נגיעות מכחול. זו אמנם מעודנת יותר, אך העבודה עם החומר חדש מפיקה רגישות ויזואלית שלעיתים הייתה חסרה בקולקציות של לילה מיסט.
כל אלה יכולים לתת מושג מוצק מדוע סביר להניח שגם חורף 2011 יוכתר בלילה מיסט כהצלחה ומדוע נשים ימשיכו לראות בה אופציה מתבקשת לשמלות שיש בהן אפקט וואו. אולם, גם הוא אינו יכול להסתיר את העובדה כי הדרמה שעל הבגדים, תמיד מוחצנת וגועשת, אינה מתורגמת לרמת גימור גבוהה. במקרים מסוימים, זה בדיוק להפך. כל זה אף מחריף, כאשר ממשיכים להיתקל, למרות ההשתכללות ברמת העיצוב, ביותר מידי רוכסנים חשופים וגזרות קופסיות, השאולים מעבודתו של אלבר אלבז ללנווין, או דגמים בעלי קרבה ויזואלית מוגזמת לשמלות של מעצבים נוספים, כדולצ'ה וגבאנה. נדמה שעם העושר המופרז שמציעה לילה מיסט בכל פעם, והפנטזיה שנמכרת שם, יש מקום גם לעיצובים מקוריים. רק כדי להימנע מלשאול זו אופנה אמיתית, או שאולי רק אחיזת עיניים?
טווח מחירים: 2,000-4,500 שקלים
לילה מיסט, דיזנגוף 280, תל אביב.
