השבוע במדור: ספיישל כפול ושמו "ניקולה מאשה, מקס אלן והמצפן הקטן אל מול איתני הטבע הכבירים". ניקולה, בן 35, רקדן וכוריאוגרף יליד איטליה, מהווה חצי מהצמד "מתניקולה" (את המ' והת' תרם לשם מתן זמיר, שותפו לעשייה). בן זוגו לחיים הוא מקס, בחור בריטי בן 21, סטודנט בביה"ס היוקרתי לאופנה "סיינט מרטינ'ס" בלונדון ומעצב תלבושות מחונן. להלן, חורחס ופביולס. שניהם גרים ויוצרים בברלין. ניקולה השתקע שם לפני יותר מעשור, מקס התאהב בביקור בקיץ האחרון ומאז נשאר. את 3 החודשים האחרונים הם בילו בעכו, שם עבדו על מופעם המפעים "What on earth" ("מה שעל פני האדמה" או "מה לעזאזל"), מקס על המחטים, ניקולה ומתן במחולות, חברי אנסמבל החממה על הביצוע. מחר (חמישי), הוא יוצג בפעם הרביעית בישראל, במסגרת פסטיבל מחול שלם בירושלים. בתפריט: פיתה דרוזית, אפוקליפסה בגרסת הפלסטיק ומפוח עלים שמעיף אנשים כמו שקיות ניילון ברוח. המצפן ממליץ בחום לסור לעיר החצאית.
רגע לפני שטסו אל ארצות קור האימים חלקנו איתם כמה שעות ביום ראשון שעבר, שיזכר לדראון עולם כ"היום ההוא, הרוחני בקטע רע, שבו השיער שלנו כמעט נספה בסופה ושתינו מלא תה". אין ספק שלחורף בארץ אין סטייל. כמו קורבן אופנה אימפולסיבי שלבש את כל הארון שלו ביום אחד, הוא חשף את כל פעלולי מזג אוויר הגרוטסקיים שלו בבת אחת. המצפן חש שאלי ישי צריך לקחת אחריות על הפיאסקו הזה, ובאותה הזדמנות גם להיות גבר ולשלם לנו את האוברדראפט. יש גבול. מישהו צריך לקחת אחריות על משהו במדינה הזו, וזה בטח לא אנחנו.
קבענו בקפה שלג בתל אביב, שהמצפן מכנה אותו בינו לבין עצמו "קפה ברד" ומצחקק. היה קשה לפספס את השניים כשהגיעו. ניקולה עם צעיף אפריקאי מלופף על הקרחת, טייץ ונעלי עקב חומות, ומקס בשמלת טריקו בצבע תכלת עם הכיתוב "cool" על החזה וז'קט פרווה ירוק שנכרך כצעיף. היה זה מחזה מרהיב. השמיים התכסו עננים, רוח קרירה נישבה והמצפן המהם לעצמו בנחת "אירופה" ואז הנהן והוסיף בשביעות רצון: "הקלאסית".
כשהתחלנו להכחיל, חשנו שזה זמן טוב להתקדם. בהתאם למזג האוויר הפראי, החלטנו גם אנחנו לצאת מעצמנו ולצלם הפעם טור מיוחד של פריטי מעצבים בזול, הפעם דווקא לא מאגף היד שנייה, אבל בהחלט כאלה שישביחו עם השנים ואף יעלו את ערכם. סוג של השקעה בווינטג' עתידי, אם תרצו.
פנינו למרתף, חנות שאינה מתמחה בשיטות עינוי אלא בעודפי מותגי על וממוקמת מתחת לפני האדמה ברחוב קינג ג'ורג', ממש על הפינה של אלנבי. מחסה מתבקש מהפרעות המשתוללות בחוץ. המקום שבו קנינו פעם סנדלי זהב מושלמים של ז'יל סנדר ב-300 שקלים בלבד, הוא תיבת אוצרות שמכילה בתוכה שלל פריטי מעצבים של מותגים כמו איב סן לורן, מרק ג'ייקובס, גוצ'י, פראדה, לנווין ועוד, המתומחרים בתעריפים נמוכים משמעותית מהמחיר המקורי המצמית שנקוב עליהם. איך שלא תהפכו את תווית המחיר, זה עדיין לא זול בשום צורה ועדיין גורם למחשבה על נישואים לשייח' סעודי מקשיש להישמע הגיונית, אבל במקרים מסויימים זה מאד משתלם. מתי בדיוק? כשמדובר בפריט קלאסי ושימושי שישרוד את רוחות הטרנדים, ויעשיר את המלתחה לאורך שנים, למשל כמו מעיל או נעליים טובות.
עם הכניסה למרתף, צפו לקבל מבט בוחן שיסקור אתכם מכף רגל ועד ראש וינסה להחדיר מבט רנטגני לארנקכם, בניסיון לאבחן את צבע כרטיס האשראי. אל חשש, אחרי קבלת הפנים הצוננת הזו, הצוות הידעני יתרכך וירעיף אינפורמציה בחרדת קודש על פריטים שתשלפו מהקולבים. גם התמקחויות באות כאן בחשבון.
את הבגדים והנעליים שמצאנו במרתף שידכנו לפריטים מעולים שאיתרנו מעבר לכביש, בחנות הטרייה של המעצב אבינת גוטסמן, שהחליט לנעוץ עצמו בלב שוק בצלאל, מעוז עודפי הטקסטיל, מתוך אג'נדת "בתוך עמי אני יושב". הבגדים של גוטסמן, שחזר לארץ לפני כשנה וחצי מפריז, שם שהה כעשור, מתאפיינים בבדים דקיקים נשפכים, בעיקר מזן לייקרה, בגזרות הנדסיות לא שגרתיות ובצבעים נועזים. מסוג העיצובים שכיף להיבלע בהם ושיוסיפו קצת שפיץ לארון. המחירים אמנם זולגים לא פעם יותר לשינקין מאשר לשוק, אבל בהחלט שומרים על טווח נגישות הגיוני, שמתחיל ב-100 שקלים ועוצר את המונה על 1,200 שקלים. ויש גם קולב מציאות שווה ב-29 שקלים.
אבינת כיבד אותנו בבירה בזמן שגילחנו לו את המדפים. כשסיימנו לחמוד, פנינו עם כל הכבודה לעבר נמל יפו, הלוקיישן שלנו, שם היה אמור להתקיים בערבו של אותו היום המופע. ליטל דיד ווי נואו, שכל מה שחווינו עד כה היה אך קדימון לסופת פרצים מטורפת, שתכלא אותנו למשך שעות ארוכות בהאנגר היפואי, מגוננים על בגדים יקרי ערך וחסרי אונים, וצופים בצער בעבודות האמנות החרבות של הגלריה לאמנות פלשתינאית ששוכנת בסמוך, שהוצפה לחלוטין. המופע כמובן בוטל באותו הערב, ואנחנו התנחמנו משך שעות בקומקום התה, עד שחולצנו מההאנגר רדוף הרוחות.
בינתיים, לא רק הסופה, אלא גם ניקולה ומקס כבר שבו על עקבותיהם אל המקום שממנו באו. כל שנותר למצפן הוא לתלות את הנעליים לייבוש, לשטוף את העיניים בתמונות וללטף את הדרכון שלו בצער.
מה, איפה:
המרתף. קינג ג'ורג' 2, תל אביב. 03-5283659
Retail.1.1. שוק בצלאל (ליד הפלאפל), תל אביב
"what on earth" - חמישי, 23 בדצמבר, מרכז קהילתי מוסררה, ירושלים.
סטיילינג: שירה פור