קולקציות קיץ 2011

תענוגות הגוף

מעצבי העל זונחים בקיץ 2011 את הבגדים העבים, לטובת שקיפות שמאפשרת לגוף לחגוג פריצו?ת דקדנטית ומענגת, עם סקס אפיל ללא שובל של חרטה

  • קיץ 2011
  • עירום
לירוי שופן
חצאית רחבה ושקופה של ז'יבנשי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

קרושה, תחרה וגם בדי רשת דקיקים – קיץ 2011 עומד בסימן הפיתוי להחצין את העור, ושאר איברים, שמסתתרים בדרך כלל מתחת לבגד. לצד העובדה שזוהי צפויה להיות עונה גדושה בצבע (צהוב, ירוק, כתום ולבן צובאים שוב על דלתות הארון) היא גם תהיה בעלת תוכן מיני מובהק. בשבועות האופנה האחרונים נצפה מספר שיא של בתי אופנה ומעצבים, מדיור ועד ג'ייסון וו, שהעדיפו לזנוח את הבגדים הקשים, העבים, לטובת כל בד שקוף, שיאפשר לגוף לחגוג תחושה של פריצו?ת דקדנטית ומענגת. סקס אפיל ללא שובל של חרטה, זו הבשורה הגדולה ביותר של עולם האופנה כיום.

עוד בוואלה! NEWS

לא כל מה שמתאים לאינסטגרם מתאים גם לעבודה

בשיתוף ManpowerGroup
לכתבה המלאה
ג'ייסון וו מתכתב עם האופנה הפריזאית (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

מגמת הבגדים השקופים, שבאופן נדיר נכונה לשני המינים וחוצה כל קטגוריה בעונה שבפתח, היא מסמר נוסף בארון הקבורה של האופנה המיושבת. לאחר שבשנים האחרונות, שנות המשבר הכלכלי, נדרשו בתי אופנה לחבק מחדש אג'נדה של ביגוד קלאסי, שיש בו את האשליה כי אפשר ללבוש אותו לנצח, הרי שמציאות כלכלית חדשה ומשוקמת גוררת גם שינוי בדרך בה אנשים מתלבשים. בדרך הזו, אין כמו בגדים חושפניים, המספקים הצצה ישירה ובוטה על הגוף, כדי להפנות עורף למסורת השמרנית, המעדיפה תמיד כיסוי על פני גילוי.

במידה רבה, זוהי דרכם של מעצבים לבשר על בואה של אופנה שאינה נדרשת לחיות יותר מעונה, ויש בה הבטחה מתוקה לכך שאפשר לממש אותה כאן ועכשיו מבלי לקלף אפילו שכבה אחת. גם אם מנסים להתכחש לכך, הבדים המחוררים הם תמציתה של אמנות הפיתוי ויש בהם את ריחו המשכר של המושחת.

הטרנד תקף לשני המינים. ברברי פרורסום קיץ 2011 (צילום: AP)

בין אם מדובר במקרמה, אותה אמנות שזירה וקשירה הנטועה במסורת הערבית, או בין אם בבדי שיפון, שצצים חליפות מתחילת המאה העשרים ועד היום, השימוש המגוון בכל אחת מהחומרים האלה בקיץ 2011 נובע מתוך מודעות עצומה לכוחם הפרוורטי. מכאן, שקיימות בין הקולקציות, ואף באותה הקולקציה עצמה, אין ספור ווריאציות לעניין, המכוונות כולן אל אותו האפקט.

סטפנו פילטי, המעצב הראשי של בית איב סן לורן, התחקה אחר עבודתו האוריינטלית-אלגנטית של סן לורן עצמו, והציג שמלות בעלות חלק עליון שקוף למחצה, שביקשו לעורר בכוונה אירוטיקה וחושניות; ריקרדו טישי, מ'ז'יבנשי', העדיף דווקא להפנות את תשומת לב ספק-פטישיסטית לרגליים, כאשר עטה על הדוגמניות שרוואלים שקופים; ומנגד, קולקציית הגברים של ברברי פרורסום ביקשה לעורר עוצמה מינית דרוכה ובוטה, דרך גופיות רשת המוניות בכוונה, שמעליהן נלבשו מעילי אופנוענים.

גם הרגליים מציצות. ראג אנד בון קיץ 2011 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

המשותף לכל אלה, ולרבים אחרים, נמצא העובדה שלא משנה כמה מתוחכמת או ישירה האמירה שיצרו, היא מסתכמת בניסיון לאתר את מוקדי התשוקה ולהציג אותם בגאון. חגיגה של יצרים ראשוניים, שלא צריכים להיות מרוסנים עוד תחת חצאיות ארוכות נוסח שנות החמישים ומד-מן או גוונים מדכאים כניוד, בז' ואפור. כי כמו שאפשר ללמוד גם מיצירתו הפלרטטנית של ג'ון גליאנו לדיור, שהצליב בין פנטזיה טרופית, אגדת מלחים קלת דעת ושמלות עשויות טול ושיפון שקוף בצבעים זרחניים, העונג הטמון באופנה, נמצא תמיד מתחת לבגד.

פיאסטת שנות ה-70 של מרק ג'ייקובס (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
החזה מציץ מתחת לווסט. ורסצ'ה קיץ 2011 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
כמה דמיון נשאר לכם? דיור קיץ 2011 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
בוטגה ונטה, קיץ 2011 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully