עוגיות 'מקרון', צבעוניות, פריכות, קצת דביקות, הנחשבות לעילית קינוחי המטבח הצרפתי, עומדות מאחורי אחת ההשראות המרכזיות לקולקציית קיץ 2011 של גולף. בחירה יפה, אם כי משומשת מעט (בבלנסיאגה למשל כבר בחרו בעוגיות כמוזה בעונת החורף הנוכחי). בגולף לא נשארו בתחום הקונדיטוריה בלבד, ושידכו בין המתוקים לעולם גינה מלא-פרחים (המצטט מקרוב את התצוגה האחרונה של D&G), כשהמטרה היא להבהיר עד כמה עתירת גוונים ומרקמים הקולקציה. וכך, גם אם קשה לחשוד בעודף מקוריות, זהו עדיין שלב נוסף ומבורך בדרכו של המותג להפוך מפרקטיקת משרד שמרנית, הקורצת אל אנשים ממוצעים בסיטואציות ממוצעות, אל רשת בעלת גוון אופנתי יותר. החלטה, שנעשתה במודע לפני כארבע עונות.
בהתאם לקונספט, הקולקציה כולה התמקמה לה בנוחות על צומת מרכזי, בו מצטלבים קבוצה פרחונית-צבעונית יחד עם פריטים בהשראת עולם יורדי-הים ולסיום גם אוסף אתני של גופיות-בחרוזים וצבעי מדבר. בעוד שהקבוצה הראשונה עולה בקנה אחד עם טרנדים עכשוויים (צבעי פסטל ופרחים קטנים 'אול-אובר' הם מראה מפתח לקיץ הקרוב), שתי האחרונות סובלות משימוש יתר בקרב רשתות הפונות לגילאי 30 ומעלה (כמו הוניגמן לדוגמה), אך אצל גולף שימוש היתר מעומעם מעט הודות למספר פרשנויות אנרגטיות.
נקודת החוזק של גולף נעוצה בקו הנשים. זוהי הקולקציה האלגנטית ביותר שגולף העמידו זה זמן רב, והיא מפגישה בין דיטיילים מנומקים, לפרקים גם אקסצנטריים במידה, לקשת של גזרות. זהו אינו מופע שנות שבעים במובן השטוח, בדרך שהיה ניתן לצפות ממפת הטרנדים העולמית, אלא תנועה מתמדת בין נאיביות, מיניות ונשיות בשלה, כפי שאפשר לראות בחליפה לבנה שחלקה התחתון הוא מכנסיים קצרצרים. באופן כללי מבצעים המכנסונים קמבק מושלם וסקסי ומעוצבים באינספור וריאציות, כשהבולטים בהם מעוטרים כגובלן מודרני באין ספור מיני-פרחים או בצבעים בוהקים כאדום. אלה משודכים עם חולצה סרוגה קצרה עליה רקומה דמותו של פלמינגו ורדרד, ילדותי ובלתי-רגיל (בהשראת פריט דומה של מיו מיו) או עם גופיית סריג, פשוטה ובגזרה רחבה למדי, שכותפותיה הן למעשה חגורות קטנטנות בעלות אבזמי זהב ומחשוף נדיב ומחמיא.
גם שאר ההשראות לפיהן עבדו המעצבים, שהיו עשויות לייצר קלישאות שחוקות, צולחות - פסי המלחים הידועים מתפזרים לכיוונים שונים, כמו למשל בשמלה בכחול-לבן. זו ניצלה מטביעה בזכות גזרת סטרפלס חגיגית וטכניקת מעטפת, ההופכת את הנוכחות הגרפית של הפסים לכדי עושר תלת-מימדי. ההדפסים המנומרים, מצידם, זוכים לטוויסט כשהם לא מופיעים בסדר בו הם נראים בטבע.
חבל רק שבין חומרי הרוח החדשה הזו, המנשבת בחלק הארי של הקולקציה, עדיין נוצצים בחיוורונם כמה פריטים המונעים מהכלל להבריק, כמו שרוואל המחקה ספק-עץ-ספק-רצפת-פרקט, או מכנסי ג'ינס טנסל, שגזרתו הרחבה והבד הרך הופכים אותם לעיסה בלתי מחמיאה, ראשונים בשורת פריטי דנים שלא זכתה לטיפול ראוי העונה. כך גם ההתלהבות המוגזמת מהשימוש בפוליאסטר על נגזרותיו, שלמרות הרצון הטוב רחוק מלהראות כמשי.
לעומת הנשים, קו הגברים של גולף לקיץ 2011 מאכזב. לא משום שהוא רע מהיצע מקביל של רשתות חסרות מעוף, אלא שביחס לשתי העונות הקודמות, עולה ממנו משב עז של ריסון. אם בחורף האחרון והקיץ שלפניו, ניכר כי קבוצת מעצבות צעירות, ובראשה? אורנית הדר, מושכות אל עבר הקצה (וסריגי אוברסייז, שרוואלים מחוייטים ומכנסי הרמון היו בגולף כשבקסטרו עוד חששו מלהגות אותם), הרי שבסיבוב הנוכחי הכול נותר באמצע הלא מאיים, למעט שלושה פריטים שאפשר למנות בקלות: מכנסי ג'ינס נהדרים וכהים שמכפלתם חבוקה בגומי, חולצת-טוניקה מאריג 'שמברי' וחולצה מכופתרת המלווה ברוכסן צידי במקום כפתורים מסורתיים.
שאר הקולקציה נותרת בחזון דביק ומשוחזר של דגמ"חי ברמודה בהירים, חלקם משובצים, חולצות פולו ומכופתרות מודפסות מבד קמיט (שחלילה לא ייתן את הרושם המוטעה של אלגנטיות מחייבת), המעידים בצרימה עד כמה גולף אינם מסוגלים לפנות במקביל הן אל יושבי הקיוביקים והן אל מעלעלי המגזינים וחובבי הלילה. המעצבים, או מקבלי ההחלטות, מעדיפים לפנות אל מה שהוכיח את עצמו ולכל היותר לשאוף לפתרון ביניים, כמו הניסיון לעורר חולצת דגרדה עדינה על ידי הדפס ענק ומקושקש של עוגן על חלקה האחורי, מתוך תקווה שפרט משמעותי יוכל להחליף עיצוב משמעותי. עכשיו, שאלת האשמה הקהל או המעצב - הופכת לקריטית. הרי אין סיבה לקחת חלק בהתעוררות הדרמטית שחווה האופנה הגברית בארץ ובעולם, כאשר הצרכן שלך מעדיף לנהות אחר המראה הכל-אמריקאי של זוועות לבוש כאברקרומבי ופיץ' או טומי הילפיגר.
מחירים לדוגמא:
נשים: חולצות: 99-249 שקלים; גופיות: 39-189 שקלים; מכנסיים: 99-399 שקלים; שמלות: 139 - 299 שקלים
גברים: חולצות: 79-219 שקלים; מכנסיים: 149-299 שקלים; ז'קטים: 299-499 שקלים
