על גדות ים המלח

טרנדית או שאינה מתיימרת להיות כזו? בעלת אישיות מבוססת או מחפשת זהות? קסטרו נבחנת מכיוונים שונים על ידי לקוחות ומבקרי האופנה, בזמן שהיא נאלצת לתפקד בשוק המשתנה במהירות ולהתמודד עם חדירה בלתי פוסקת של מתחרים. אחת השאלות המרכזיות שחוזרות על עצמן, היא האם קסטרו היא אכן האלטרנטיבה המעוצבת בישראל, שגם עונה לטעם המקומי בדיוק רב יותר ממה שמציעות הרשתות המתחרות? ניכר שהשאלות עולות גם מצידה של קסטרו עצמה, שטורחת, כך נודע לפי פרסומים מהעת האחרונה, לקיים פורומי התייעצות עם דמויות מחיי הלילה של תל אביב, כדי להכריע בשאלה החשובה מכל – האם אנחנו אין, או שמא אאוט?

רגעים לפני התצוגה העונתית, שתתקיים ביום ראשון הקרוב (20 בפברואר) בנמל תל אביב, ניסינו לקבל את התשובות לשאלות, במסגרת פרזנטציה של קולקציית הקיץ, שנערכה במשרדי החברה. עולה כי קסטרו מתקשה לאכלס יחד בקולקציית קיץ 2011 את שני סגנונות האופנה החיוניים לה: האולטרה-טרנדי וקו לביש, בסיסי ונגיש. מכאן, שהקולקציה היא מעין הכרעה פושרת באמצע - מצד אחד, היא מבקשת להיות רלוונטית, על ידי כך שהיא מתרגמת את המרכזיות שבמגמות, כמו קבוצת שמלות לבנות, רובן מעוטרות תחרה, המצטטת באופן ישיר את הקולקציה המתמסרת של דולצ'ה וגבאנה לקיץ הנוכחי. מצד שני, היא דבקה בכל מה שמצליח, גם על חשבונה של חדשנות. התחושה המתקבלת היא שבעונות קודמות היה אפשר לאתר ניסיון בוטה יותר להעז. הפעם ניכר, שמישהו החליט לוותר על גחמות אופנתיות.

גם אם קסטרו התכוונו לתאר בקולקציה סיפור של מסע במדבר (הקטלוג צולם בים במלח), חלק משמעותי מהקולקציה לנשים נגוע בסגנון וינטג' מעו?שה, רומנטי עד קלישאה, שהפך לפופולארי במחזותינו, עם פריחתם של בוטיקי יבוא זול מהמזרח הרחוק כקאלה ואחרים. חצאיות תחרה בצבע אבן, מכנסיים בגזרה המדגישה מותניים גבוהים, או עליוניות מנוקדות (שאפיינו פעם את התל אביבים הנכונים, לפני שהפכו להיות סממן בוהו-שיק פריפריאלי) ושאר הדפסי פרחים קטנים על רקע גרייג' (אפור-בז') הם אמנם בחירה הגיונית למדי, שגם לרוב מבוצעת היטב, ביחס לגל שנות ה-70 ששוטף את האופנה בימים אלה. לכאורה קסטרו תפסו שתי ציפורים במכה אחת, גם מגמה שנחשבת עדיין עכשווית, וגם סגנון מבוסס מספיק בנוף. אלא, שטרנד הסבנטיז בעולם מתמקד דווקא בשחרור המיני הצבעוני והאקסטרווגנטי של אותו העשור ולא בסיפור ההיפי-בוהמי. וכך, בדיוק כשמגיע הזמן לפרוץ את המסגרת ולטעום את טעמו המשכר של המוגזם, קסטרו מכריעים בקז'ואל שכיח ללא מימד התרגשות או חיפוש אחר החדש והמלהיב.

יש לא מעט צבעים אחרים בקולקציה של קסטרו, על אף שמרביתה מקושטת בבז', כחול צי ולבן. קבוצת בגדים קטנה, המכונה 'שפריץ צבע' Color Splash ושעתידה להגיח בשיא הקיץ, מבקשת להשתתף במרחץ הגוונים הבוהקים שקיץ 2011 ניחן בו. אין ספק שזוהי קריאה נכונה של מפת הטרנדים העולמית, יחד עם ההבנה כי העונה שבפתח עתידה להתממש כאחת העונות הצבעוניות ביותר העשור. אלא שגם כאן, נמצא אותו הסימפטום של בחירה לא מדוייקת. תכלת, כתום, סגול וירוק הם צבעי מפתח לעונה, אולם הם מקבלים ביטוי בקולקציה של קסטרו דווקא כטוניקות בגוון הקרוב יותר לקוראל מאשר לכתום אמיתי או כגופיות קלות בגזרה רחבה בטורקיז - צמד צבעים שחוו את שעתם הגדולה לפחות לפני שנה, אם לא יותר.

אין הדבר מעיד על כך שאין נקודות של אור גורפות בקולקציה, אלא רק מפנה את המבט לעובדה שיוצרים אותה מעצבים מוכשרים בעלי סגנון אישי מפותח, שנמנעים משום מה לשכפל אותו אל הקולקציות עצמן. לראייה, גופייה בצבע בפודרה, העשויה שתי שכבות דקיקות-שקופות, כשכל אחת מהן מאויירת בציורי-יד שונים, היא מתעתעת וכובשת וכך גם שמלה לבנה, הנרכסת תחת החזה בעזרתו של מחוך מרופד, מכפיפה קלילות עם נוקשות אלגנטית, כדרכה של טובת רקדניות הבלט. בהקשר הזה, אי אפשר שלא להזכיר את קולקציית האביזרים המשלימים, ובייחוד הנעליים, כמו סנדלים בעקבים קלועים קטנים או נעלי אוקספורד גבריות, שביחס לרשתות אחרות ניחנות ברמת גימור גבוהה פי כמה.

קולקציית הגברים סובלת מאותה זהירות עירנית, ומקיימת גם היא דיאלוג עם הרעיונות של דולצ'ה וגבאנה, אולם מזווית שגורמת לה להיראות מגובשת יותר. מראה ספק צבאי ספק נוודי הוא המסגרת הכללית אליה מכוונים העיצובים. מכנסי פוטר נהדרים בגזרה רפויה מאוד, שבסיסם לבן נצבעו בירוק-זית או אפור באפקט משופשף, הם חוד החנית של הבשורה העונתית. כך גם ג'ינס לבנים, שהוכתמו בצבעי חול (אם כי באופן שאינו מספיק משכנע, כפי שמעידים קווים חומים שנראים כאילו ושורטטו ביד ובכוונה) וחולצה מכופתרת הדוקה בגוון שמנת, או וסט פסי סיכה שטוף, שיש בהם רעננות מתבקשת. צירופן של נעליים אלגנטיות בכחול צי, או אחרות מעור לבן ומחורר, ששוב עשויות היטב ביחס לקטגוריית המחיר, משביח את הקולקציה באופן דרמטי.

על הרקע הזה, תמוהה ההחלטה להמשיך ולפמפם באופן אגרסיבי את מכנסי הסקיני הצרים (שוב עלה קמפיין בכיכובם לאחרונה), גם אם הם בהירים מבעבר, או להמשיך ולאכלס את הקולקציה באינספור חולצות מכופתרות משובצות במשבצות קטנטנות. לאור הגזרות הצרות של מרבית הפריטים, רגל ועד ראש (הקהל הישראלי שבוי ב'הדוק'), ניכרות בחסרונן פרופורציות חדשות. נפקדים גם צבעים בוהקים יותר, הדפסי 'אול-אובר' ושימוש מפותח יותר בעור, שעולה לאחרונה על כל פריט אפשרי, וכאן מסתכם בעיקר בז'קטים קצרים שאינם מסמלים התפתחות משמעותית מספיק מדגמי עבר. אפילו חליפת ז'קט הנרכס בכפתור אחד ומכנסיים קצרים, אינה מסעירה כאשר נזכרים שגרסאות דומות כבר עלו בעבר על הקולבים של קסטרו.

מסיבה לא ברורה לחלוטין, האיפוק של קסטרו בשני הקווים מורגש בקולקציה הזו יותר מבעבר. התוצר הסופי הוא כמובן לביש מאוד, ומעודכן מספיק עבור האוכלוסיה הרחבה, אך הבעיה היא שתמיד יהיו ברקע שלו קולקציות קולעות וקורצות יותר. אולי התצוגה עצמה תפיח דרמה בפריטים, שהם בסופו של דבר, גרסאות ופראפרזות לבגדים מוכרים מידי.