נגזרות קרטון מפותלות ושחורות שהודבקו אלו על אלו, ויצרו מעין מסך מחורר, קידמו את הצופים בפרזנטציה הצנועה שקיים אלון ליבנה בגלריה קטנה בדרום תל אביב, לכבוד הקולקציה החדשה שלו. לצד קיר התפאורה הזה, ניצב גם מסך, עליו הוקרנו צלליות כהות של דוגמניות מתפתלות. כל זה סיפק מושג מוחשי למדי לגבי מקורות הקולקציה, כך שספק אם מישהו הופתע כאשר סיפר ליבנה כי "ההשראה היא מבחן רורשך. מבחן פסיכולוגי שאמור לזהות בעיות התנהגות".
מבחן רורשך, הכולל הצגה של תמונות המורכבות כתמי דיו פרפריים, האמורים לגרות את הדמיון של הצופה בהם, מאפשר לליבנה ליישם בקולקציה שני קונספטים שהוא אוהב במיוחד: כנפיים (ופרפרים בעיקר) ומשחק בחיתוכי נגזרות בד, מופשטות כביכול. שניהם שימשו אותו באופן בולט בקולקציית הגמר שלו בתוכנית הריאלטי 'פרויקט מסלול' בה זכה לפני כשנה וחצי. אולם בניגוד לקולקציה ההיא, הערך המוסף שביקש ליבנה להוסיף הפעם בעזרת אותו קו השראה, הוא תחושה של דבר חמקמק, ספק פסיכולוגי, ספק מופרע, כזה שייתן לעיצובים רחש אמנותי. המעצב ביקש להפיח בקולקציה הרביעית שלו ריח של יצירה גדולה.
הדוגמנית הראשונה שהציגה את הבגדים, הייתה לבושה במכנסיים קצרים מבד שחור ומבריק וז'קט חסר שרוולים, עשוי משי מנוקד וצבעוני, שעליו נתפרו נגזרות בד שחורות. לוק נוסף של גופיית פייאטים עם מכתמים שחורים על החזה, הוכיח כי הדבר שחסר לקולקציה הזו יותר מכל, הוא דימיון או גדו?לה. הקולקציה מורכבת ברובה על אותו פרנציפ פשטני גזירי בד מעוגלים היוצרים דימויי כנפיים ועטלפים, על גבי פריטים כשמלות קוקטייל, אוברלים מחוייטים או גופיות. כשעולה לבמה שמלה שהחזית שלה עשויה כולה ככתם רורשך לבן, היא נראית מלאכותית ומתוכננת, והרושם המתקבל הפוך לחלוטין מתהליך יצירת כתם דיו פראי. אז כבר ברור שלליבנה יש קושי בהפשטה של הרעיון והוא מגיש אותו באופן שאינו מספיק מלוטש.
גם כשהוא מנסה לעבות את צורות הרורשך על ידי בדים שקופים, משי מודפס או תחרות, כמו בשמלת מקסי שחלקה העליון שקוף לחלוטין והחזה והבטן מוסתרים על ידי דוגמה עכבישית, התוצאה אינה מקורית ומגושמת. משהו בכוח הרנדומלי המופלא שיש למבחן המפורסם, שזורק את התודעה למחוזות אסוציאטיביים, אבד בתרגום הנוכחי. ברורשך של ליבנה, כביטוי גרפי שטוח כל כך, אין שום סאב-טקסט.
אפשר להבין עד כמה מאולצת הקולקציה (על כמה מהפריטים כמעט ואפשר לדמיין הכרזה 'כאן יש כתמי רורשך'), כאשר בוחנים פריטים בעלי חיוניות מסוימת. שמלה בצבע טורקיז חיוור או עליונית ספורטיבית בשרוולי עטלף מייצרים צללית נאה, אך העין מוסטת מהן. לשמלה מוצמד קולר שחור ובוטה, הגורם לה להיראות פשוטה מכפי שהיא, והעליונית קיבלה טלאי משי צבעוניים-טווסיים שהפכו אותה לפריט ספורטיבי פסיכודלי ברוח שנות ה-80, שאינו מתכתב עם היומרה הקלסיציסטית של העיצובים שלצידו.
מתוך כמיהתו של ליבנה לנשים חזקות, או לפחות עם מיניות ברורה, הקולקציה מבקשת לממש את עצמה כסקסית מאוד. הגוף נחשף דרכה פעמים רבות, החזה מציץ בכמה הזדמנויות. אבל המיניות הזו מטופלת כמו שאר הפרטים על הבגד, ללא שום פילטרים או פרשנות. העירום הוא עירום הוא עירום, ובנקודה הזו, הוא גם אינו מגרה בדיוק כמו שהטלאים המשולבים בבגד אינם מעוררים את הדמיון. ליבנה, שכל כך רצה שיבינו את כוונותיו, לא מאפשר לצופה לחוות את הדבר שאותו מבחן רורשך מבקש לעשות לאפשר לראש לפנטז.
