'חוט מחשבה' ניצב בבסיסן של יצירות רבות, פרקטיות יותר או פחות. בתערוכה שנושאת את השם הזה, שנפתחת היום (שלישי) מנסים האוצרים מיכל שפרכר ושחר כהן להעביר דרך אובייקטים של 13 יוצרים צעירים מתחום האופנה והצורפות, את תהליך העבודה, כמו גם את מקורות ההשראה שלהם, ולבדוק מה קורה במעבר מאותו חוט מחשבה אל עבר הצופה/ הלקוח. לעתים כולל תהליך העבודה הרבה שלבי אמצע, שלרוב לא נחשפים אך הופכים לעיקר. לעתים מדובר בתפר ולעתים בקיפולי נייר שזוכים לחומריות חדשה ויוקרתית.
רותם גור סיימה את לימודיה במחלקת צורפות ואופנה של בצלאל לפני כשנה. היא מספרת על עצמה ועל העבודה שלה, כי בעקבות חילופי סטודנטים בפריז, שבמהלכם התמחתה בטקסטיל, היא התאהבה בתהליך הייצור שמתחיל ביצירת חוט ומסתיים ביריעת בד. עבודתה נותנת מקום של כבוד לתפר האוברלוק, שבימים כתיקונם כל משמעותו היא למנוע מהבד להיפרם בקצוותיו. התוצאה הסופית מזכירה סוג של תכשיט ענוג בלבן, שמרוב תפרים מדגיש בעיקר את הפרימה. ובמילותיה של גור, "בעבודה הספציפית לתערוכה הכל סובב סביב האוברלוק, שהוא בדרך כלל שולי ונחבא אבל הפעם הוא החליט שהוא העיקר".
שחר כהן הוא בוגר ממש טרי של המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל, שמגדיר את הטריטוריה של עבודתו כ"צורפות, עם 'גלישה' לפיסול בטכניקות צורפות מסורתיות". מעבר להיותו אחד מאוצרי התערוכה המדוברת, הוא מציג בה גם עבודה, שעונה לשם ביצה וכרבולת. כאן ניתן לראות בעיקר את הצד של הכרבולת, שכן כהן יצר בעזרת חוטי נחושת שמולחמים בהלחמות דקיקות ועוברים תהליך אוקסידציה שמשחיר אותם את צורתה של כנף שבורה. הדקיקות של חוטי הנחושת מדגישה את השבריריות של האובייקט הזה, עד כדי כך שבצילום הוא מאבד את התלת ממדיות שלו, ומזכיר רישום.
ענת פרידמן בוגרת בצלאל מאותו המחזור של כהן, מעצבת נכון לעכשיו מהסטודיו שלה ברחוב אלפסי בירושלים ללקוחות פרטיים. היא מגדירה את עצמה כמעצבת-רושמת, על שום אהבתה הגדולה לרישום, שהיתה שם עוד לפני שהיא גילתה את האופנה. בעבודה שתציג בתערוכה, עבודה שכוללת שלושה פריטי לבוש ממוסגרים לצד שלושה איורים ממוסגרים גם כן, היא מנסה להציג את הקשר שמבחינתה קיים תמיד בין עיצוביה לאיוריה. פריט הלבוש, לעומת האיור, הוא עדין בהתהוות. יש בו משהו לא גמור, שנוכח באופן חלקי באיור.
בתקופת לימודיה בבצלאל התמחתה דפנה עמר בעיצוב נעליים, וגם היום, אחרי שסיימה את לימודיה, היא מעמיקה באופן פרטי את הידע שלה בעיצוב נעליים. התחום קירב אותה לשימוש בעור, חומר יקר, שמשתמשים בו רק בסוף.. הנייר, לעומתו, הוא החומר של הסקיצה, שעליו מציירים ומנסים ניסיונות. בעבודתה, שלוש סירות-כובעי נייר שנעשו בקיפול המוכר, עשויות דווקא מעור שחור, ולא מהנייר שזהו החומר שממנו הן עשויות בימים כתיקונם. דרך הפריטים הללו שואלת עמר, "האם חומר גלם יקר הוא בהכרח ערובה לכך שהמוצר הסופי טוב יותר מהסקיצה שלו, האם יכול להיות שהגולם עולה על הפרפר?"
תהילה לוי היא בוגרת המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, שכבר מציגה ומוכרת את עבודותיה, אם בסטודיו שלה לפיסול וצורפות ברחוב בית הבד 4 בתל אביב, ואם ב-Gallery Loup בניו-יורק. העבודה שלוי מציגה בתערוכה היא תכשיט יפהפה ומהפנט, שנקרא פריט מס' 17 מציפור גן העדן. העבודה השלמה כוללת 180 פריטים שמהווים לדברי לוי "צעדים בדרך לפענוח אותה כמיהה לביטוי רגשי ואסתטי הקיים במתח שבין חולי לבין אצילות נשגבת". עד שהדרך הזו תגיע לסיומה, פריט מס' 17 תלוי על הקיר, כמו במקום על הגוף, ומשדר קלות ואווריריות בזהב ובכסף שנשפכים כלפיי מטה.
חוט/מחשבה. פתיחה ביום רביעי, ה-9 במרץ, בשעה 19:30. התערוכה תוצג עד ה-27 באפריל 2011. אוצרים מיכל שפרכר ושחר כהן. גלריית המשכן בית מאירוב, רחוב הרצפלד 31, חולון.