שלא ימרח השחור בעיניים

על רקע מחוספס של גחלים לוחשות, פס קול של הקיו?ר ותפאורה משוכללת – הדוגמניות הגיחו מתוך מעין קופסת פודרה ענקית - הציג בית האופנה שאנל, בראשות קרל לאגרפלד, את תצוגת חורף 2012, שהתקיימה אתמול (שלישי) ב'גראנד פאלה' שבפריז. כל זה היה פרולוג הולם לקולקציה עצמה, שהבהירה לא רק ששאנל בוחרים בכיוון חדש, צעיר פי כמה (בלייק לייבלי כפרזנטורית התיקים היא לא מקרית), אלא שגם רוק אנד רול, מסתבר, יכול לצעוד על נעליים שטוחות.

אין כבר קלאסיקה בשאנל. במקומה, יש דיסטורשן. על אף הפראפרזות שנעשות שם עד היום על ז'קט הטוויד המפורסם בעולם – הפעם הוא הוצג בעיקר כשנלבש מעל לבלייזרים מחוייטים – הרי הכיוון כולו מעיד על אימוצה של רוח מחוספסת, המזכירה את משיכתה של קוקו שאנל אל הגרדרובה הגברית הנוחה, שלמעשה עמדה במרכז הקולקציה הנוכחית. הדוגמניות צעדו בהליכה מרושלת בכוונה, במגפיים חסרי עקבים ובמכנסיים רחבים, ידיהן תחובות בתוך כפפות גרביון א-לה-קורטני לאב, כשמידי פעם אף עפו מתוך הצבעים העגומים והאי הסדר נוצות, גזרות חושפניות או נגיעות של ארגמן. המיניות הנשית, עורבלה בתוך זוהמה נונשלטית.

כאן הייתה נעוצה כוונתו של לאגרפלד. מאחורי הגישה והפרופורציות המנוגדות - על כל בלייזר צר היה אחד בגזרת אוברסייז, ועל כל מכנסיים צרים אחרים רפויים - היה אפשר להבחין ברמזים לסיפור אפוקליפטי. אוברולים עשויים צמר גס ומלווים בכיסי ענק, דמו מרחוק לחליפות הגנה מקרינה; פריטים מתחרה שחורה-אפורה, שתרמו לטקסטורה המוכתמת, נוטרלו מאופיים הארוטי הודות לגזרות רחוקות מהגוף, או על ידי שילובם של דיטיילים עשויים עור מבריק.

הקהל הוותיק של שאנל, שרגיל בתצוגות שנערכות על רקע בהיר ונקי (או מתחת לאריה מוזהב וענק, כמו בפעם הקודמת), עשוי לגרד בראשו לנוכח מפגן הכוח המעושן, שיצריך אותו לאמץ מניירות של שנות התשעים. אבל גם ככה ימיה של לקוחת שאנל, שהייתה נאמנה למותג בחמישים השנים האחרונות, ספורים. גם לגרפלד יודע, שהדולר נמצא בכיס הצעיר, שמצידו, יביט בקולקציה החדשה ויפלוט: it's so cool.

(וידאו: רויטרס)