כדור דיסקו

על רקע חוף הים של יפו, בחווילה רחבת ידיים ובהירה, קיים הבוקר (ראשון) מותג בגדי הים 'גוטקס' בראשות המעצבת הישראלית לשעבר מולי גראד, את תצוגת האופנה לקיץ 2011. זו אינה הפעם הראשונה שהקולקציה עולה על מסלול – הדגמים שהוצגו היו שילוב בין קולקציית הקרוז של גוטקס לקולקציית אביב-קיץ, שהוצגה לפני כחצי שנה בשבוע האופנה של ניו יורק.

גוטקס, שממלאים את קטגוריית היוקרה של בגדי הים בארץ ובעולם, מכוונים אל קהל בוגר, המבקש אפקטים מחצינים, כמו שילובם של חרוזים ורקמות, ופריטים משלימים בעלי איכויות תיאטרליות, כמו כפתנים קלי רוח ומרובי צבע, או שמלות חוף, שיהיה בהן מספיק דרמה על מעט בד. באופן גורף, כל אלה סימנו וי ביומן הנוכחות.

בגדי הים העונה עומדים באמצע צומת המנקז בין ים ומדבר, לסגנון אוריינטלי של ערבסקות ועושר זהוב. קשת הצבעים והמרקמים סימנה ארבע תחנות עיקריות - צבעי מים, כטורקיז ותכולים; הדפסים אקזוטיים של ירק וטבע; שילובן של אבנים נוצצות ופאייטים על רקעים בהירים וכהים ולסיום, גווני שקיעה וזריחה אדמדמים ושטופים.

גראד, שנכנסה לגוטקס לפני כשנתיים ומתגוררת כיום בלונדון, ציינה מספר פעמים בעבר כי היא פועלת לשמר את מורשת הסגנון של גוטקס, מתוך כוונה להטעין אותה ברוח מודרנית. אחד המוטיבים החוזרים בכתב ידה? נוגע לשילובם של קיפולים וחיתוכים משולשים ומוצלבים, הדומים למפרשים, הן על בגדי הים עצמם, והן על הגוף, שמציץ דרכם. חלק תחתון של ביקיני, שעוצב בדרך המזכירה כיסוי חלציים של ילידים, הוצג בקולקציה הראשונה שלה לגוטקס וגם הפעם, בכמה ורסיות, מתוך כוונה לעבות את היצע הגזרה הפופולרית. בגדי הים השלמים עוצבו בגזרת סטרפלס, או בקשירת קולר נוכחת היטב, ולוו בחגורה עבה ותואמת בעלת אבזם זהב, שהדהדה, בכוונה או במקרה, את אחת הסצנות המפורסמות בסרטי ג'יימס בונד.

המורשת העשירה של גוטקס, מצד אחד, והרצון לשמור על רוח עכשווית וטרנדית, מצד שני, צולחים על רקעים אחידים, כבגד ים בצבע טורקיז-ירקרק, שגו?ון על ידי קיפלולים באזור החזה, או בשילובם של מרקמים חדשים, כמו בד לבן וכמעט צמרירי למגע. במקרים אחרים, לעומת זאת, נוצר מסלול ישיר להתנגשות. משום שלעיתים, הרצון להחזיק בשני הקצוות מבלי לשחרר אף אחד מהם, מוחק את שניהם. בגד ים שלם, בצבעי אופק קיצי מפתים של כחול, טורקיז וירוק, קיבל תוספת גרפית של מעין רצועת בד כתמתמה, שירדה מנקודת האמצע של החזיה אל בין רגליה של הדוגמנית. מה שהיה אמור להיות גרסה גרנדיוזית יותר לאותו 'תחתון ילידי', חצה למעשה את גופה לשניים, והוסיף נפח לא מעודן באיזור החלציים.

במקום אחר, בגד ים שחור, שילב בין ביקיני לדגם שלם, על ידי כך שהתחתון והחזיה עוצבו מבד אטום, ואילו הבטן כוסתה בטול שקוף, שנאסף בקו הטבור. העיצוב החד והרומנטי הזה, אבד לחלוטין, ברגע בו כתפיות החזיה והחגורה נזרעו באין ספור אבנים במראה זול, שהסיטו אותו מכלל איזון. ההתרפסות מול הצורך לספק דרמה מנקרת עיניים על חשבונו של עידון מתבקש - והדוגמנית הזו ואחרות דמו לכדור מראות - גרמה לכך שדבר מהגזרה החדשנית לא נותר בתוקף.

כרגיל, לבגדים מתנפנפים יש איכויות של ילדים בסרטים. שניהם תמיד גונבים את ההצגה. גם כאן, אוסף הכפתנים והג'לביות המרשים, ובמיוחד זה שעוטר ערבסקות מפותלות בגוונים קרירים, או שמלות החוף השקופות, שנותרו לעיתים פתוחות ואפשרו לרגליהן הארוכות של הדוגמניות להקדים את מעופן, היו אלה שהזכירו כי זוהר אמיתי על חוף תלוי בדבר אחד בלבד. ברוח הנכונה.

צילום: אבי כהן
עריכה: רן צימט