קארין רויטפלד, העורכת המיתולוגית של ווג פריז, מסיימת את תפקידה בימים אלה, אחרי 10 שנים ומעבירה חלק ניכר מהחופש החדש שלה בפירסום דעותיה על התעשייה ועל החיים לצד היופי. שיא החשיפה שלה נראתה בשבוע שעבר, בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל".
רויטפלד, מספרת בראיון כי החצאית הצמודה הייתה מדי הווג שלה, אך לראיון הגיעה בג'ינס וטישירט, מראה נדיר כמו ישראלי בחליפה שלא ביום חתונותו. על העקבים היא לא ויתרה, ככלות הכל, במילותיה, "אני לא משוטטת לעתים קרובות. ואני נועלת נעליים שטוחות רק בחופשה, אבל אני טסה רק עם עקבים גבוהים", זאת למרות שנוח זה לא".
יחד עם שינויים נוספים שעומדים להתרחש בזמן הקרוב בתעשיית האופנה (העזיבה הדרמטית של של ג'ון גליאנו את בית דיור, הפרידה של בלמיין מהמעצב כריסטוף דקרנין) העזיבה של רויטפלד את ווג מסמנת את סיומו של עידן, בהרבה מובנים. "פעם הכל היה הרבה יותר משעשע, אבל היום הכל זה כסף, רווחים ועסקים גדולים. במשך 10 שנים המוציא לאור שלי, ג'ונתן ניוהאוס, נתן לי לעשות מה שרציתי, אבל זה לא היה יכול להימשך לאורך זמן", היא אומרת. גם האופנה לפי רויטפלד, אינה כבר מה שהיתה, "לפני 20 שנה האופנה היתה הבטחה, משהו שהיה חלק מהחיים שלך ואולי אף העשיר אותם, משהו ששיקף תקופה מסוימת. כשמסתכלים בפרסומות היום, כל שרואים הוא תיקים". אולי בגלל זה האידיאל הנשי שלה הוא האשה של איב סן לורן ש"ידיה תחובות בכיסים של חליפת המכנסיים שלה, או שהן אוחזות בידיו של אהובה. היא לא צריכה תיק".
את דרכה בעולם האופנה היא התחילה דווקא כדוגמנית, כשהייתה בת 18 והמשיכה ככותבת וסטלייסטית. אל ווג פריז הגיעה ב-2001. היישר מהשורה הראשונה של תצוגות האופנה, היא מספרת שתצוגות פרט-א-פורטה נהיו נורא רציניות, כשהאווירה בהן כבר מזמן לא מחשמלת כמו שהייתה. "עכשיו יש בהן קסם שמשתווה לזה של כנס רפואי", היא אומרת.
רויטפלד ממשיכה להפתיע כשהיא מספרת על יחסה המפוכח לכל הבגדים היקרים שהיא לובשת לעתים כל כך קרובות. "מחירו של מעיל יכול להיות מתועב, אבל כשאני רואה את האיכויות של המעיל, או כמה אנשים עבדו עליו, זה כבר לא כל כך מתועב. עדין, אנחנו לא מצילים חיים. אנחנו רק מחליטים על אורך החצאית, אינץ' יותר או אינץ' פחות. זה הכל."
חלק גדול מהקסם של רויטפלד, האישה ששיערה תמיד מוסט על עיניה, נתון לקלילות שלה, שניכרת פעמים רבות בראיון הזה, אם בעת שזו מסכמת את תפקידה להחלטה על אורכה של חצאית, ואם כשהיא גורסת בכנות שתמיד העציב אותה הרעיון שאלגנטיות היא מנת חלקו של מיעוט.
"אלגנטיות היא עניין של סטייל. אופנה היא עניין של טעם. כסף הפסיק להיות העניין שלה כבר לפני הרבה זמן. אלגנטיות אינה דבר מה שניתן לרכוש. אתה יכול רק ללמוד להימנע מטעויות. כל היתר זה אינסטינקטים. אלגנטיות קשורה לאופן שבו אתה משלב את רגלייך, לא למותג או לפריט החדש ביותר." ואם לא לסיכול רגלייך או לבגדים שעל גופך הרי שאולי כדאי לשנות את הרגלי הקריאה. כמו כל צרפתייה טובה, רויטפלד לא מנתקת את האלגנט מהחינוך באומרה כי, "פעמים רבות מה שאישה קוראת הופך אותה ליותר אטרקטיבית ואלגנטית ממה שהיא לובשת."
לסיכום, משתפת רויטפלד בת ה-56 את הקוראים באופן ההתמודדות עם הגיל שהולך ועולה. הפיתרון האלגנטי שלה, הכי רחוק מהשולחן של המנתח הפלסטי. בשלב הראשון רויטפלד, הצעירה הנצחית, מציעה לכל אשה להיות מרוצה מעצמה כשהיא מסתכלת במראה, להישאר צעירה בנשמה ולשמור על רוח הרוק אנד אול. "אם לא, את לא תוכלי להתמודד עם זה, היא קובעת. "אם את לא רוצה לעשות טעויות, קני בגדים שחורים. זה תמיד טוב. ומגיל 50 ומעלה, את יכולה להוסיף למלתחה שלך לאט-לאט קצת בז', זה רך יותר. וכל חמש שנים, את צריכה להביט בארון שלך במבט ביקורתי, ואם יש צורך, להחליף את הביקיני שלך בבגד ים שלם".
