כמו בכל אירוע בריטי, המצדד באיפוק על פני חתרנות נועזת, כובעים היו ונותרו רגע האופנה המסעיר של הממלכה המאוחדת. יום שישי האחרון סיפק אין ספור דוגמאות, עת הגיעו המוזמנות הרבות לטקס החתונה המלכותית, כשהן חבושות בקישוטי הראש היצירתיים ביותר שניתן להעלות על הדעת. מוויקטוריה בקהאם, ועד לאחרונת בנות האצולה, כולן קישטו את לבושן הצבעוני אך החמור, בכובע שלרוב הסתלסלו ממנו אין ספור נוצות או פיתולים קופצניים.
כל זה היה כמובן צפוי, אולם מה שהיה צפוי רק מעט פחות, זו הבחירה של רבות במעצב הכובעים פיליפ טרייסי. על פי ספירות שונות ומשונות, שספק אם אי פעם יהיה אפשר לוודא באופן מוחלט, יש הגורסים כי יצירותיו הופיעו על עשרות ראשים באירוע. בכל אופן, המספר הנמוך ביותר שצויין ברשומות היה 36, הגבוה לעומת זאת, כ-100. כך או כך, שמו של אף מעצב אחר לא צוין פעמים רבות כל כך באותה ההזדמנות. המעצב שזכה חמש פעמים בתואר מעצב האקססוריז של מועצת האופנה הבריטית, והופיע על ראשן של ידועניות רבות בשני העשורים האחרונים, הוכיח פעם נוספת את מעמדו הבלתי מעורער בשטח. ללא ספק, טרייסי הוא כובען האצולה.
טרייסי (43) נולד באירלנד. הוא מצהיר כי מאז גיל חמש הוא אוחז במחט ותופר, מתקין תלבושות וכובעים קטנטנים לבובות של אחותו. בשנת 1985 עבר לדבלין לטובת לימודים גבוהים, שבמהלכם הבין שהוא מעדיף כובעים על פני כל פריט אופנה אחר. כשנשלחו חברי כיתתו להתמחות, הוא בחר לבלות ששה שבועות אצל סטיבן ג'ונס, מעצב כובעים נודע בלונדון. אם מחפשים את רגע הפריצה הגדולה, אפשר לסמן אותה לקראת שנות ה-90. בעודו אוחז באחד הכובעים שעיצב, טרייסי נפגש עם מנהל תחום האופנה העיתון 'טאטלר' ועורכת האופנה שלו דאז, איזבלה בלאו. בלאו, שהייתה בין היתר גם המוזה של אלכסנדר מקווין, הפכה מאוחר יותר לאחת התומכות הגדולות של טרייסי. היא אף אפשרה לו לקיים בית מלאכה קטן במרתף ביתה.
שנתיים לאחר מכן, נפגש טרייסי עם קרל לאגרפלד בבית שאנל. באותו הרגע, הוא פסע מעמדה של מעצב לונדוני אל אושיה כלל אופנתית, כשההיכרות הזו הובילה אותו לעצב כובעים עבור תצוגות האופנה של שאנל למשך כעשור. ההכרה הבין לאומית לה זכה עת עיצוביו טופפו חשופים מול עיניהם של מבקרי האופנה החשובים של הדור, קידמה אותו היטב. באותה השנה זכה לראשונה בפרס מעצב האקססוריז של מועצת האופנה הבריטית. באמצע שנות ה-90, פתח את הבוטיק הראשון שלו בלונדון, ואף קיים תצוגת אופנה ראשונה, בה השתתפו כל דוגמניות העל של התקופה מנעמי קמפבל ועד קייט מוס - אשר צעדו בה תמורת כובעים.
רבים מכובעיו של טרייסי הם אינם כובעים כלל. בעוד שחלק מהקולקציה שלו, כפי שאפשר להתרשם גם מקולקציית קיץ 2011, ניחנת בעיצוב מסורתי ולביש יותר, כשהכובעים הם קודם כל פונקציה להגנה על הראש, הרי עיצובי ה'קוטור', שנוצרים כיחידות בודדות הם ההפך המוחלט. מיותר לציין שאלה האחרונים, תמיד מפותלים, גדולים ובלתי מתמסרים, הפכו את המעצב לסופרסטאר. כפי שהדגימה הנסיכה ביאטריס לפני יומיים (שישי), בזכות מעין צמד קרניים מסולסל וקשור מעין סרט רומנטי, המטרה היא למשוך את העין ולא דווקא להגן מפני השמש הקופחת.
טרייסי הולם היטב את מסורת הכובעים הבריטית ארוכת השנים, ואפשר לומר בזהירות כי הוא תרם לשיכלולה בשנים האחרונות. מה שעשוי להיחשב כקונטרה משעשעת ביחס לקו הלבוש השמרני, וכמגרש היחיד בו אפשר להתפרע לחלוטין ולהחצין אישיות, מתברר כתרבות שלמה. המקור ככל הנראה, כפול. ראשית, מכיוון שבזרם האנגליקני של הנצרות נשים נשואות חייבות להגיע לכנסיה חבושות ראש, חלקן מפגינות הידור גדול יותר על ידי בחירה בכובע יוצא דופן. שנית, נשים ראו עצמן כנדרשות לבלוט באירועים חברתיים למעמד הגבוה, כמו מירוץ הסוסים אסקוט. כובעים מעניינים, היו אפשרות קלה לדרמה, אשר חסרה את הסכנה הטמונה בלבוש לא הולם, ועם הזמן הפכו ליצרתיים יותר ויותר.
השאלה למה דווקא טרייסי יכולה להיענות בפשטות. יש סביבו רחש תקשורתי המשתווה לרחשים האופפים כל מותג אופנה מצליח. בחירתן של כוכבות מחוץ לבריטניה, כמו ליידי גאגא או שרה ג'סיקה פרקר, הפכו אותו ליותר מכובען לונדוני. ובכך, לאפשרות מתבקשת על ידי הנשים הקוסמופוליטיות של בריטניה.
כובעיו של פיליפ טרייסי מיובאים לישראל: בוטיק NN5, טשרניחובסקי 5, תל אביב.
