יום חג למדינה?

בזמן הפגישה עם סמדר-פולה עזריאל, מעצבת התכשיטים למותג פאולה ביאנקו, היא והמוכרת שלה, אלינור דרזי, ממשיכות לעמול על ההצבה של קולקציית קיץ 2011 בחנות. הן בוררות מבין צמידים, שרשראות ועגילים את אלה שיעמדו בחזית, ואלה שיעמדו קצת יותר מאחור. במקביל, היא גם שולפת את קטלוג חורף 2012, בו מצולמים הפריטים שהציגה זה מכבר בשבוע האופנה האחרון בפריז. העבודה, מסתבר, אינה נפסקת לרגע.

תדהמה היא אחת התגובות האפשריות כאשר נחשפים לעבודתה של עזריאל. זו נעוצה בשוק המסנוור שהם גורמים לעין הצופה. אבל יש יותר מהברק ראשוני. התדהמה קשורה גם להבנה שמישהי בשוק המקומי שלנו, קטנה ושקטה כמו עזריאל, עם חנות אחת בגן החשמל, מוציאה תחת ידה לא רק את אחת הקולקציות המהוקצעות בארץ, אלא מצליחה גם להציג אותה ברמה הבינלאומית. משום, שמעבר לעבודה שדורש הקטלוג הזה, הצגה בשבועות האופנה גוררת את 'מחיר התזמון'. הקיץ הוא חורף והחורף הוא קיץ כאשר בוחרים לצאת אל השוק שנמצא מחוץ לארץ. עניין, במיוחד עבור מעצב מקומי, הגורר לחץ עצום.

"אז אנחנו צריכות לדבר על הקיץ...", היא אומרת. עם כל הכבוד לחורף הבא, זה הרי מה שעומד על הפרק ומה שנמכר בבוטיקים כרגע. אולם, היא בוחרת שלא להתחיל ולהסביר על מקורות השראה, אלא לפתוח את השיחה על העונה מכיוון אחר לחלוטין.

"לפני כמה שנים לא הייתי מצליחה להבין איך כל אחד מהמעצבים נהיה כמו פקעת של צמר שהולכת ומתהדקת לתוך עצמה. והיום אני יכולה להגיד בנימה של עצבות או חמלה שאני מבינה, מהפרספקטיבה שלי כמובן, מה עובר עליהם", היא מספרת מה התרחש אחרי שעיצבה וייצרה את קולקציית הקיץ, ורומזת על ההצלחה הגוברת שלה בחו"ל. "בין הקיץ לחורף היו הרבה הזמנות מחנויות חדשות בחו"ל, ולסטודיו נכנס גם צוות חדש, כשלפרקים גם היו חסרים לנו אנשים בנקודות מסוימות. מבלי שיעלה מדבריי שאני במצב קטטוני, התחושה שלי אחרי תכנון הקולקציה והעומס של ההזמנות הייתה שאני פשוט רוצה לבוא עם 'קאטר' מאוד גדול ולחתוך את החיבור לחשמל".

היא אמנם רצתה לנתק את החשמל, אולם בפועל עזריאל המשיכה לעבוד על קולקציית החורף וייצור הסאמפלים שהיו צריכים להגיע לפריז, לצד העבודה על ההזמנות. כדי להעיד על הלחץ האטומי בו הייתה שרויה, נדרשה המעצבת כמעט ולהיעלם. "עם החזרה מפריז היו עוד שבועיים אינטנסיביים של הכנת הזמנות ואחריהם השארתי במשיבון הודעה שבעשרה ימים הבאים אני לא זמינה ונא לא להשאיר הודעה. זו הפעם הראשונה בחיי, שעשיתי מהלך כזה, שמבחינתי הוא מאוד רדיקלי".

אחרי אותם ימים של שקט והתנתקות, עזריאל החליטה "להרים כל אבן במבנה של העסק". היה לה ברור שזה לא יכול להמשיך לעבוד באותו האופן, אם מבחינת הלחץ שבו היא הייתה שרויה, ואם מבחינת העובדה הסוריאליסטית שעד היום הסטודיו של עזריאל היה בתוך ביתה.

שתי מסקנות עלו מאותה בדיקה מדוקדקת של העסק, שצמח כמעט מתוך עצמו. הראשונה – שהיא חייבת להמשיך ולגדול בחו"ל. "ברור לי שיש בי תשוקה גדולה להרחיב את הפעילות שלי בחו"ל. בארץ אין לי לאן להתפתח מבחינת החשיפה והביקורת על הקולקציות לצד שיתופי הפעולה והיכולת לאתגר את עצמי כמעצבת". המסקנה השנייה, לעומת זאת, מפתיעה פי כמה. למרות שעזריאל חייבת לפנות את החנות שלה בגן החשמל ב-15 לחודש, משום שהורסים את הבניין כולו, היא החליטה שלא לפתוח חנות אחרת במקומה.

ההחלטה הזו מסעירה, הרי רק לפני שנה עזריאל דיברה בדיוק על כמה היא מעוניינת להיות יותר כאן, שכן לצד הצלחתה בחו"ל, בארץ היא שומרת על סוג של אנונימיות, כשהיא לא מתנהלת עם משרד יחסי ציבור, ולא יוצאת באירועי מכירה שונים בכל יום שישי ושני. עזריאל רואה את הפער שנפער, בין אותה תחושה למציאות הנוכחית, אבל לה ברור שכדי להוציא את הסטודיו מהבית, פתיחת חנות היא בגדר משימה בלתי אפשרית. אז החל מהיום שאחרי סגירת החנות בחשמל, סמדר מבטיחה לשמור על הקשר עם לקוחותיה באירועי אופנה שונים שבהם תבחר להשתתף, עד שתמצא את החלל שיארח גם את הצוות שלה וגם את הקולקציה והלקוחות המקומיות שלה.

קולקציית הקיץ שנוצרה ויוצרה בין כל המחשבות והקשיים הללו היא באופן מפתיע קולקציה צבעונית ושמחה, שעזריאל קוראת לה במפורש, "הקולקציה השמחה שלי, הילד הטוב במשפחה". זאת ביחס לחורף הקודם, שנשען על שימוש רב בשיפונים כהים שכיסו את האבנים, ויצרו מראה מאוד דרמטי.

השינוי הגדול, מעבר לצבעים, והבחירה להוציא את האבנים החוצה, אם בקשתות, אם בצמידים, ואם בשרשראות והעגילים, היה מבחינת עזריאל הבחירה לעבוד בפעם הראשונה עם כותנה. "בכותנה יש משהו יותר קז'ואלי, שאפשר לקחת אותו למקום העליז הזה". זה לא שהשיפונים נעדרים לחלוטין מהקולקציה, אבל לצדם ניתן לפגוש תכשיטים שהטקסטיל שלהם הוא משבצות צבעוניות, או פסים באדום לבן או כחול לבן. אלה וגם אלה משדרים תחושה מאוד מוכרת, שמצליחה לטשטש את אבני הסברובסקי שמלוות אותם. בולטת בקולקציה קשת שמעוטרת בהרבה אבני סברובסקי, ושבגרסה אחת שלה, כל האבנים הללו נחות על קשת מפוספסת באדום לבן. ספק אם במטה סברובסקי אי פעם העלו על דעתם את השילוב היומיומי והקסום הזה.

ניתן להשיג עד יום שישי, ה-13 במאי, ברחוב הרכבת 12 בתל אביב.

טווח המחירים: 190 – 3800 שקלים. הנחה של 25% תוענק עד יום סגירתה של החנות.

נקודות מכירה נוספות: ברשת החנויות בנות, מאיו ושרון ברונשר.