לאחר שהציג בשנה הקודמת תצוגת אופנה בדרום צרפת, בית האופנה שאנל חוזר פעם נוספת לנופים של הריביירה. ביום שני עלתה בעיירה אנטיב תצוגת הקרוז לעונת 2012, שהוכיחה מעל לכל ספק כי מעמדן של קולקציות מעבר, המגשרות בין העונות הגדולות, רק הולך ומתחזק עם הזמן. למעשה, הן הופכות כמעט שוות ערך לקולקציות הקיץ והחורף. לראייה, התצוגה כללה מעל ל-70 מערכות לבוש והיא סוגננה בתכשיטים מתוך קו ההוט קוטור של בית האופנה.
על הציפיות הביקורתיות להיות נמוכות גם הפעם. כמו בכל קולקציות מעבר, אלה בגדים שאמורים לענות על צורך ("מה שהאישה רוצה", כפי שהתבטא בעבר אלבר אלבז בהקשר זה) תוך ויתור מסויים על גחמות המעצב. קולקציית הקרוז של שאנל הייתה בדיוק כזו המסוגלת ללוות את האישה מבוקר עד ליל, עם הפוגות מתאימות לקפה.
הסמיכות לפסטיבל הסרטים קאן, שיפתח ביום רביעי בערב, אינה מקרית. זו קולקציה המכוונת לחוג הסילון הזוהר, ובהתחשב בעובדה שהיא מיועדת להגיע לבוטיקים לקראת נובמבר, היא שפעה הצעות לחופש אקזוטי חמים בימים הקרים של החורף המערבי. זו אחת הסיבות גם מדוע יש לקולקציה סגנון בוגר ביחס לתוצרים האחרונים של שאנל. ניכר שלגרפלד ויתר כמעט לחלוטין על רוח עכשווית, והעדיף להזכיר את העושר של העולם הישן. נובורישיים, ובלייק לייבלי, כאילו ונותרו מחוץ לתחום.
חליפות בצהוב דהוי או סגול לילך פתחו את התצוגה, כמעין אופציה קלה באופייה ללבוש רשמי. אלו רוככו אף יותר בזכות נעלי-חותלות שטוחות ופתוחות. מיד אחריהן עלו בגדי ים בגזרת סטפלס ומפתח אגן נמוך, שהתכתבו עידן הזהב של שנות ה-50 ונלבשו עם ז'קטי טוויד איקוניים וכובעי 'בוטרס', שהיו פופולריים בקרב נופשי היאכטות וחובבי השיט. את אווירת הקוקטיילהמתבקשת, סיפקו שורה של שמלות ארוכות ומעוטרות פרחים ואיורי פייזלי, חלקן מגובות בטול שחור שהציץ תחת הבד האביבי. לעומתן, הקריצה האוריינטלית הנצחית ותמיד יש דבר מתרבות זרה בקולקציות מסוג זה נעשתה דרך כובע טורבן או שמלות שעוצבו בקווים של ג'לביות.
(טקסט: לירוי שופן)
