אלה אייזנברג, מעצבת מותג הגברים 'מיסון רוז'' מאז 2007, כבר לא גרה בארץ. למעשה, זהו אינו סוד גדול כל כך. היא עברה לאטלנטה לפני מספר חודשים וממשיכה לנהל את בוטיק הבגדים המחויטים שלה, הממוקם בתל אביב, במעין שלט רחוק הכולל שיחות סקייפ יומיות עם צוות החנות, הנחיות שמועברות במייל וגזרות נייר לעיצובים חדשים שנשלחות דרך האוויר. עבור מי שאינו נמנה עם המעגל הקרוב אליה, מרבית העניינים נראים כרגיל, וספק עד כמה עוברי האורח מבחינים בחסרונה. עבורה, לעומת זאת, מדובר בשינוי רדיקלי, שתוצאותיו יתגלו במלוא עוצמתן רק בעתיד הקרוב.
אפשר לומר בזהירות, שזהו בסך הכל מסלול ידוע מראש. כמעצבת, ששמור לה מקום ספציפי מאוד על מפת האופנה המקומית - ולפחות את תואר החלוצה שהעזה לקדם חליפות דקות-גו ותפורות היטב על נערים שדופים וחיוורי פנים- היה ניכר מראשית הדרך, שאם אייזנברג מציצה אל האופנה שמחוץ לגבולות ישראל, ומתכתבת עם האופנה שמחוץ לגבולות ישראל, הרי בסופו של דבר היא תמצא את עצמה שם.
המגורים באטלנטה הם רק מימד אחד של אותו מעבר אל מחוץ לגבולות המדינה. אי אפשר להמעיט בו, בעיקר משום שהריחוק מעניק לה שקט, שמתרגם עצמו אל קרבי היצירה. "כתוצאה מכך שעיצבתי את קולקציית הקיץ בחו"ל", סיפרה אייזנברג בעת ביקור קצר שערכה לאחרונה בארץ, "יכולתי להיות לבד בסטודיו ולהרהר, מבלי ליצור קשר עם אנשים חולפים. זה נתן לי אפשרות להתנתק ולהתמקד ביצירה. בארץ, עם החנות ועם שנקר [כמרצה בקורס מחוייטים ל.ש.], פשוט היה לי קשה לנהל את הזמן".
משנה מקום, משנה אופנה
מתוקף השינוי הסביבתי מתבקש לגלות שקולקציית קיץ 2011 של מיסון רוז' מתבלטת ביחס להיסטוריה של המותג בדבר אחד מרכזי, שהופך אותה לדו משמעית במובהק: היא אינה המצאה אלא ליטוש מסיבי של דבר קיים. זהו היתרון הגדול שלה, ומאידך גם החיסרון הגדול. בעוד שבעונות קודמות הגתה המעצבת צלליות רדיקליות ונעריות, וששה חודשים לאחר מכן סתרה אותן לחלוטין על ידי מכנסיים בלוניים, מרובים תיפורי-נפח מתחת לחגורה, או השתמשה בפלטת צבעים מונוכרומטית וחירבה אותה בעונה העוקבת בעזרת נגיעות של צהוב או ורוד, הרי שהפעם היא מתכנסת במוטיבים ששלטו בכל קולקציות העבר, כדי לחלץ אותם מחדש בצורתם הטהורה.
זוהי קולקציה שמאחוריה עומד רעיון של הפשטה. אייזנברג הוקסמה תמיד מהארון הגברי המערבי, על שלל פריטיו המחוייטים ובגדי הספורט המושפעים מתרבות האוניברסיטאות. אלה, משתברים פעם אחר פעם בכל אחד מהעיצובים של הקיץ הנוכחי. חולצה דקה, נטולת כפתורים, העשויה משי בטקסטורת פיפטה מזערית, ולה צווארון משולש ובסיסי בצורה קיצונית, מבטאת כוונה לקחת פריט ספורטיבי במובהק, כמו חולצת הפולו הגברית במקרה הזה, ולבדוק עד כמה ניתן להסיר ממנו את המאפיינים המובהקים מבלי לפגום באופיו. הדבר חוזר שוב בקרדיגן פיקה בעל שרוולים קצרים, בירוק מטושטש או סגול. צווארונו הסרוג והמעוגל, ורכיסת הכפתורים הסמויה, מזכירים בכוונה ז'קט בייסבול, שניטלה ממנו צורתו הפופולרית. כאשר מכפיפים את שני העיצובים העדינים האלה יחד, מהדהדת מורשתו של רף סימונס, בוודאי אחד האבות הרוחניים של אייזנברג, שבמידה רבה היא התרחקה ממנו בשתי הקולקציות שקדמו לנוכחית.
אבל אייזנברג לא רק מלטשת את הרעיונות שמקננים בה, אלא גם את הבגדים עצמם. ז'קט מחוייט ואפור בעל שרוולים קצרים, שהפך סמל לקולקציית הקיץ הקודמת, חוזר פעם נוספת בגזרה שעברה מקצה עדכונים. לצידו, מכנסיים אפורים בגזרת רגל צרה במיוחד, עשויים צמר קר בעל טקסטורה מעודנת, מזכירים את הימים בהם מיסון רוז' היה פחות או יותר המקום היחיד בתל אביב שסיפק שמץ מן הרוח שנצפתה על המסלולים המפורסמים של הדי סלימן באמצע העשור הקודם. מכאן, שהתוצאה היא קולקציה זרה-מוכרת. משוכללת יותר, ובוודאי הומוגנית, אולם חסרה איזשהו רגע של שו?ק.
העובדה שאייזנברג כבר לא כאן, באה לידי ביטוי לא רק בשינוי הכתובת, אלא בכוונה להתפרש. היא אמנם מוכרת את דגמיה כבר כמה שנים בחנות אחת באנטוורפן ואף צילמה קטלוגים בחו"ל, אבל העונה היא מתכווננת מחדש אל מבע אוניברסלי. קטלוג קיץ 2011 צולם כולו בניו יורק, עם דוגמנים מקומיים. "זו הייתה חוויה מוזרה. הייתי צריכה ללמוד איך בכלל להתחיל ולגשת לכל הסוכנויות של הדוגמנים ושאר האנשים המעורבים", היא מציינת על פרק הבכורה שלה בתפוח הגדול. הבחירה בניו יורק, היא אינה מקרית כמובן. אייזנברג אמנם חוששת לדבר על זה כרגע, אבל הכוונה הבאה היא להצליח להתברג אל תוך התעשייה המקומית ולמצוא בוטיק שימכור את הפריטים בעיצובה.
אייזנברג עוררה את אופנת הגברים בישראל, בעיקר משום שהתעקשה להזרים לתוכה תרבות אחרת, הן מבחינת הגזרות, הן מבחינת טווח ההשראות והן ברמת הגימור. אולם, גם אם היא מצליחה למכור חליפות לתיירים בריטיים והרי חליפות בבריטניה אינן חסרות עדיין ישנו פער וירטואלי שהיא צריכה לחצות כדי להעמיד מוצר שעומד בקריטריונים בהם השוק תקיף פי כמה. אולי כדי להוכיח שפניה אכן מועדות החוצה, היא נבחרה לאחרונה לפרויקט 'מיסון דה לה קריאסיון" ('בית היצירה'). זוהי השנה השנייה של הפרויקט, הנערך במרסיי לכבוד הכתרתה של העיר כעיר התרבות של אירופה לשנת 2013, במסגרתו מתארח מספר מצומצם (7) של מעצבי אופנה ממדינות אגן הים תיכון לסדרה של סמינרים, בהם מוענק להם ידע קונקרטי מתוקף תרבות האופנה המפותחת בצרפת.
"הם מאוד קפדנים בסינון", המעצבת מספרת בשיחת טלפון ממרסיי. "זו השנה הראשונה שיש נציגים מישראל ומטורקיה, ולעומת זאת, אין אף אחד הפעם מאיטליה כי הם לא ראו פוטנציאל באף אחד מהמועמדים שם". בין סדנאות על שיווק ואחרות על ייצור ("הרצאות מרתקות"), היא נחשפת למעצבים נוספים מאותו מעמד. קטנים, לעיתים בעלי חנות אחת בקושי, אך כאלה שבכולם מפעפע דבר גדול יותר משאיפה לוקלית. אייזנברג, ואי אפשר לנסח זאת אחרת, כבר לא גרה בארץ.
מיסון רוז', פרישמן 75 תל אביב
מחירים לדוגמא:
חליפה: 2,500 3,500 שקלים; חולצות מכופתרות: 650 שקלים; מכנסיים: 820 שקלים