במותג האופנה 'אלף-אלף' כבר מדברים על הצעדים הבאים. לאחר כארבע שנים שתי המייסדות, אפרת לוין ואילת הרמל, שכבר אוחזות בחנות וסטודיו ביפו ובמעל ל-20 נקודות מכירה בבוטיקים שונים ברחבי הארץ, מכירות באחת העובדות הבסיסיות, והמוערכת יתר על המידה של האופנה אסור לעמוד במקום. כפועל יוצא מכך הן מתכננות לפתוח בעתיד הקרוב חנות בתל אביב, עם דגש על אחד הרחובות המרכזיים (המיקום ביפו הוא רחוק מלהיות גלוי לעין), להמשיך ולפתח את קו השמלות הפונות אל שעות הדמדומים הרוגשות ואולי הבשורה הגדולה ביותר, גם מצידן וגם ביחס לשוק, היא להקדיש את השנה הקרובה למחקר שבסיומו יושק קו גברים חדש.
רשימת כוונות כזו, רק מדרבנת להבין מהו הערך המוסף הגלום ביצירות העונתיות של אלף-אלף. האם זוהי אופנה יוצאת מגדרה? האם יש ביצירה של צמד המעצבות בוגרות בצלאל דבר מהותי שמבחין אותן מכל אופנה תל אביבית אחרת? ובכן, קולקציית הקיץ, המושקת בימים אלה תחת הכותרת הקולעת 'חגיגת קיץ', מגלה כי התשובה היא לכל היותר חצויה.
צבע, כנגזרת של אותה שמחה לחה לקראת הימים החמים, הוא אחד הסממנים הבולטים בקולקציה הנוכחית. את מקומה של המלנכוליה והגוונים הכהים, שכיכבו בעונות הקודמות, מחליפים ירקרקות של ליים על חולצת משי מכופתרת וקופסתית במידה, פטל מעושן שמיוצג על שמלת-חולצה המזכירה מרחוק חליפת ספארי, או קבוצה של אריגים שטופים וכחולים מהם נגזרו שמלות חוף בעלות כפתרה בולטת. כנגד אלה, נותר עוד מקום לפריטים בהירים, עם דגש על ניוד, שהפך כה פופולרי באזור השפלה למרות שעל מפת האופנה העולמית הוא מגלה סימני דעיכה שאינם מטילים ספק בקשר לעתידו.
העליצות המתבקשת בקולקציה מגובה גם במאפיין נוסף מלבד הצבע, שאינו זר לאלף-אלף או לחטיבה שלמה של מותגים מקומיים קטנים התרפקות נוסטלגית. אוסף של גרסאות לקומבינזונים, כמו גם חצאית-תחתית שאמרתה טול שקוף ומקושט, או הוספתה של תחרה שוויצרית לשולי פריטים שונים, מייצרים את מסחטת הרגשות המתבקשת כשהם יורים אל אופק היסטורי שאינו ברור לחלוטין אך שמאזכר היטב תמונה מצהיבה של אישה אי שם. אם נותר עוד שמץ של ספק לגבי אותו אופי וינטג'י שחוק שהקולקציה פועלת לייצר, הרי בגדי הים בקולקציה, הראשונים בהיסטוריה של אלף-אלף, מבטלים אותו לחלוטין. בהינתן גזרה משוכפלת משנות החמישים, על קו מפתח הירך הנמוך והאפשרות ללבוש אותם כסטרפלס, ללא שום וריאציה או יכולת פרשנות, הם נותרים פריטים חד מימדיים.
המחלה הגדולה של יצירה תחת 'וינטג'-מעורב-בקז'ואל' היא בדחיקה הבלתי פוסקת של יצירה מקורית. לראיה, מקבץ הרעיונות הזה, שספק אם אפשר לומר עליו שהוא מורכב דיו, מזין ביתר שאת את הפשטות החריפה הפושה בקולקציה. לאלף-אלף יומרה להתעסק עם לבוש נוח ונגיש, פתרון מסחרי בתרבות אופנה מתקשה, וכחלק מהעניין אף אחד מהעיצובים אינו מתרומם מעל לסכום חלקיו, גם אם עשוי היטב. הקישוטים נאים, ההדפסים לעיתים ססגוניים, כמו בשמלת מקסי המעוטרת נגיעות מכחול צפופות, אבל אלה נותרים בשוליים לנוכח הגזרות הבסיסיות, וההעדר המוחלט של שכלול. גם מכנסיים קצרים, שזכו לגזרת מותן גבוהה וכיווצי גומי בחגורתם וקורצים אל מכנסי עבודה, נותרים חסרי ייחוד ממשי. הדבר צורם אף יותר כאשר מגלים כי חלק מהקולקציה אמור לשמש כקו בייסיק, אך כמעט ובלתי אפשרי להבדיל בינו לבין דגמים הנמצאים בקבוצות אחרות כמו 'קז'ואל פלוס' או בגדי הערב.
בנקודה הזו, מתברר עד כמה העשייה הזו פורטת על אותם מיתרים אוויריים וחסרי אחיזה שמעצבים תל אביביים ממשיכים לפרוט עליהם בעוצמה לא מכוונת דיה. ספק אם האשמה בהם או בחנויות מעצבים כדוגמת רזילי המעודדות אותם למכור את נפשם לשטן הג'רזי. הקולקציה, על אף הגוונים שבה (שאגב הפכו פופולריים מאוד העונה), משמשת בסך הכל כתרכיז מדוייק של רעיונות רומנטיים אנמיים מטושטשים וקלים ללבישה. וכפי שכבר הוכח אין ספור פעמים בעבר אלה משאירים תמיד רושם קלוש.
אלף-אלף, פוריה 8 יפו
מחירים:
חולצות וגופיות: 180 - 420 שקלים; שמלות וחצאיות: 330 720; בגדי ים: 450 שקלים; מכנסיים: 420 - 580 שקלים