לא רק בחופש

קולקציית ריזורט 2012 של פיבי פילו לסלין, שהוצגה השבוע, מרגשת בצורה שקשה להסביר. החל מהמראה הראשון – הפשוט להחריד כביכול שכולל חצאית מיני ישרה עם הדפס פרחוני, חולצה לבנה שמבצבצת מן החצאית ומעיל שחור קשוח ומבריק שתלוי על הכתפיים – ברור שהקסם של פילו שובה את העין. אבל הידיעה הזו לא מניחה את הדעת על השאלה מה יש שם בקולקציה המצומצמת והמדויקת הזו שמעורר כל כך הרבה רגש ותשוקה ואהבה? מה יש בה שגרם לה לבלוט מעל כל יתר קולקציות הריזורט שנראו עד כה, בעונה טובה למדי באופן כללי?

אפשר לחפש את הסיבות לכך בעובדה שהקולקציה מעלה את האפשרות שפילו היא האישה שיכולה לעשות ככל העולה על ראשה. היא לא מחויבת לתהיות שנוגעות לוולגריות או מגמתיות, שכן תחת ידיה הכול נראה אחרת. גם המוכר להפליא. ועובדה זו בולטת במיוחד בקולקציה הזו שעושה שימוש בכמה וכמה מגמות שנראו על המסלולים לאחרונה, כמו גם מגמות שהולכות ללוות אותנו בעונות הבאות. החל מהדפסי הפרחים, שמגיעים אצל פילו בשני גוונים; עבור במשחקי השקיפויות והחיתוכים של הגוף; וכלה בוורוד פוקסיה וכחול בוהק שמזכירים את מגמת הקולור בלוקס, אך משאירים את הצופה הרחק ממנה. ככלות הכול, מדובר בפרשנות של פילו, אז מה שרואים זה לאו דווקא מה שמקבלים.

גם לפליסה פילו נתנה מקום בשני דגמים מקסימים, של שמלות צנועות בקווים ישרים. קשה להאמין כמה צניעות ניבטת מעבר לשמלה שמשולב בה פליסה וכל כולה צעקה של וורוד פוקסיה. אך תדהמה גדולה יותר עלולה להתעורר מחליפות הפרחים של פילו. קשה לחשוב על משהו יותר לא נכון מכך בתיאוריה. אך לא בעולמה של פילו, ששמה עוד עלול לחזור כמה וכמה פעמים בניסיון להבין את כוחה. גם אם דרך קולקציית ריזורט פשוטה.

הפרחים של פילו מזכירים לרגעים את הפרחים שליוו את אביב 2008 של בלנסיאגה. לא בגלל הגוונים, או בגלל היחס של השימוש בהדפס הזה – שבבלנסיאגה הביט מכל כיוון – אלא דווקא מהמקום שיכול לשחק עם ההדפס הסבוך הזה. לא עברו יותר מידי עונות מאז שפרחים היו בראש מעניה של תעשיית האופנה, שברובה התקשתה לשחק עם ההדפס הצמחוני. עובדה שככל הנראה לא הרתיע את פילו.

בדגם אחר, ההתרחקות מעולם הדימויים המוכר, כמו גם חוסר האימה שהיא מפגינה ביחס לאפשרות שהיא תיקלע לאותם דימויים, מופיע בחליפת הפסים. גדולה ממידותיה של הדוגמניות, ומזכירה בהרבה מובנים פיג'מה, יותר מאשר חליפה. קשה שלא לחשוב מן הרגע הראשון שבו הפסים שוטפים את המסך על השואה, אך שנייה לאחר מכן הפסים המוכרים שהיוו בעבר השראה למעצבים שונים, יורדים מהפרק. החליפה עומדת בפני עצמה, והיא ככל הנראה אחד הפריטים הנחשקים בקולקציה שככל הנראה תיעלם מהקולבים זמן קצר לאחר שתיתלה עליהם.

כל פסיק בקולקציה הזו מריח מאלגנטיות בלתי מתפשרת. אלגנטיות שנשענת על נוסחת פילו, שמרשה לעצמה לתלות על כתפי הדוגמניות תיקים בעלי רצועה קצרה באלכסון שהוא מנת חלקם של תיקים בעלי רצועה ארוכה. פילו גם לא חוששת מהשסע הקדמי, שמלווה חלק מהחצאיות, וחושף את החולצה הארוכה שמבצבצת מבעדו. חולצה שמהווה היא בעצמה את הגבול של המיני. המיניות הדורסנית נותרה בכל רגע מחוץ לאימאג'ים שפילו יצרה. עד כדי כך שבלי יותר מידי הפתעות, גם הפלטפורמות שליוו את הקולקציה – רוב הזמן בלבן, אך גם בזהב ושחור – דמו לסנדלים עדינים. הרחק מהדימוי החומרי של עקבי הפלטפורמה שתמיד ניחנים במאסיביות מסוימת.

פילו, אם אפשר לנסות ולסכם את הקולקציה הזו, לקחה את כל המוטיבים המוכרים, ועשתה הכל כדי שלא הם ולא אתם תזהו אותם כשאלה יביטו אליכם מהמראה. ואת כל זה היא עשתה כאילו בצורה הכי מובנית מאליה. בלי שטיפת מאמץ או כפייה דוחקת ייראו על רחבה שעליה הוצג האוסף המרהיב הזה.

כל התמונות: יח"צ סלין

בואו לראות עוד קולקציות ריזורט בעמוד הפייסבוק שלנו