גבר דו משמעי

שבוע האופנה לגברים במילאנו לעונת קיץ 2012, שנפתח ביום שבת האחרון וינעל בערב יום שלישי, מסמל שתי מגמות מובהקות אליהן צפויה האופנה הגברית להתנקז בעוד מספר חודשים. מצד אחד - מראה חמור סבר, עתיר גוונים כהים וז'קטים מחוייטים המעוצבים בקווים ארוכים מהמקובל בשנים האחרונות (מסתמן באופן מוחלט שחליפות הסקיני כבר התאדו לחלוטין ממחזור הדם והפכו ללא רלוונטיות); מצד שני – הדף אפילפטי של צבעים והדפסים, חלקם שבטיים וחלקם נועדו להתל בעין, שמנסה למצוא תחליף ראוי, ובוטה מספיק, למינימליזם מדכא.

שתי קולקציות מדגימות את שני הקצוות המדוברים באופן מושלם. התצוגה של צמד המעצבים החלקלק והמטורזן דולצ'ה וגבאנה, שנערכה ביום שבת בערב, ייצגה שלא כמצופה דווקא את המרוסן. עם פלטת צבעים שנשענה כמעט בלעדית על שחור, לבן ואפור, ומשחקי שקיפות מעודנים (שבלטו במיוחד על מכנסיים או אוברולים שהזכירו טייסים במועדון לילה), הקולקציה שמרה בגדול על טון מודרני מאוד, כמעט חסכני. האולטרה-סקס אפיל, אחד הסממנים המזוהים ביותר עם השניים, נותר הפעם בשוליים. במקומו, הם קידמו צללית רכה, שאפשרה לז'קטים הארוכים, שנלבשו בעודם פתוחים, להשתרך מעט אחרי הליכתם של הדוגמנים. אפילו השימוש ברשתות (אחד ממבקרי האופנה אף גרס כי הן מזכירות רשתות דייגים), שהפכו תחת ידי המעצבים לעליוניות וחשפו לפרקים טורסו מעוצב בשלמות, לא תורגם לאקט מיני, אלא הוסיף טקסטורה חדה לחזות הכללית, שהייתה כמעט נטולת דיטיילים מיותרים.

מן העבר השני, מיוצ'ה פראדה, שהציגה את תצוגת הגברים לבית האופנה 'פראדה' אמש (ראשון) באולם שרצפתו כוסתה בדשא, סחפה את הקהל בדיוק לקצה השני, שבמרכזו מעין שמחת חיים אקסצנטרית. עם השראת-על שהייתה נטועה בעולם משחק הגולף, שגררה הבזקים משנות החמישים (על חולצות הפנאי המודפסות בציורים ילדותיים) וטון אמריקאי מובהק שנע מפלורידה ועד המערב הפרוע, המעצבת הבלתי צפויה יצרה לונה-פארק של התרחשות בלתי פוסקת. העיניים, עשויות לכאוב מהצורך להתרוצץ ללא הרף על כל פרט - חליפות בהירות ברכיסה כפולה, אשר תחתן הציצו מכופתרות בהדפסים קליידוסקופיים, מכנסיים מנוקדים בצבעים רעילים, ועד תיקים שעוצבו כתיקי גולף מסורתיים לנשיאת המחבטים היו פרשנות כמעט פופית, וילדותית במודע, לקלישאות חבוטות.

הנקודה האחרונה מוכיחה את עליונותה של פראדה בעולם האופנה, ובעיקר את היכולת שלה לקחת רעיונות מוקצים (ואופנת גולף, כמו הרמזים למערב הפרוע שנשתלו פה ושם, היא עניין שחוק ושמרני במודע), ולסובב אותם עד שהם מאבדים את איכותם המקורית, ועוטים על עצמם אנרגיה חדשה. פלא שהקהל הולך שבי אחר הזר-מוכר?

למה הקולקציה של ברברי לא הייתה טובה מספיק?

איזו קולקציה עדיפה בעיניכם? ספרו לנו בפייסבוק