כשיעל שרעבי, מעצבת המותג 'אנדי וארין' ANDYVEEIRN נשאלת על הרגע שבו התחילה מערכת היחסים שלה עם טקסטיל ואופנה, היא ממש לא שוקעת בעבר הרחוק. היא גם לא מגוללת עניין מתמשך בתחום. במקום זאת היא מתחילה לספר על קורס הפסיכומטרי שאליו נרשמה עם צאתה מהצבא, מתוך הרצון להתקבל ללימודי משפטים.
כל התוכניות היו עומדות בעינן, אילולא יום אחד עברה שרעבי ליד חנות שבה ישבה אשה שתפרה פרח מלבד. האשה הזו תפסה את עיניה, ובאותו יום היא ביטלה את קורס הפסיכומטרי, והתחילה מכינה שבסיומה ניסתה והתקבלה לשנקר.
בתוך קו העלילה הלא צפוי הזה, היא ממשיכה להפתיע בעודה מספרת שהחליטה ללכת למגמת עיצוב טקסטיל, ולהתמחות בסריגה. התהייה המתבקשת היא, איך קורה שבחורה שלא התעניינה באופנה מחליטה לא רק ללמוד אופנה, אלא להתחיל מהבסיס שממנו מתחיל הכל? לשרעבי זה ברור. היא רצתה להיות מסוגלת להיות נוכחת בעיצוב ממש מהשנייה הראשונה. כלומר, מרגע בחירת החוט.
את לימודיה בשנקר סיימה שרעבי בת ה-26 בשנת 2010, ובתוך שנה פתחה מותג עצמאי, שייחודו בים של מעצבים היא העובדה שהוא מתמקד, לפחות בשלב הזה, רק בחלקים עליוניים, שנתפרים מסריגים שאותם מעצבת שרעבי, ומייצרת במפעל טקסטיל ליד ביתה שברמת גן.
בקולקציה השנייה והצנועה שלה מציעה שרעבי בין היתר גופייה; עליונית מפוספסת וגדולה; טי-שירט בעלת חיתוך נכון; כמו גם חולצה ללא שרוולים שעיקר עניינה בחלקה העליון; וחולצה נוספת, שמתרחקת מהגוף, ושרווליה מסתיימים במרפק. את הבחירה העיצובית שלה, שמגיעה רק אחרי ששרעבי בחרה את החוטים, וראתה את הטקסטיל שיצא מהמפעל, מסבירה שרעבי דרך הבדים שלה. מבחינתה, העניין העיקרי שנתון בחלקיה העליונים הוא הטקסטיל, ומהמקום הזה אין לה צורך בגזרות מסובכות. במקום זאת היא נצמדת לצורות שהיא מכנה גיאומטריות, ושאפשר לראות אותן גם כבסיסיות.
על מכנסיים קשה לדבר, כי למרות שהיא מייצרת סריגים מחוטי ויסקוזה ופשתן, שהם חוטים דקים שמסוגלים לייצר סריג שעומד במזג האוויר הקייצי של ישראל, הרי שמכנסי סריג הם פריבלגיה של מדינות הצפון הקרות. מהמקום הזה היא חולמת על יצוא לחו"ל, שיאפשר לה ליצור בעתיד גם סוודרים גדולים ועבים, שכאן אין להם במה.
שרעבי מתמודדת עם הקושי של תעשיית הסריגה בישראל, ההולכת ומצטמצמת. בלית ברירה היא מסתפקת במה שהמפעלים בארץ יכולים להציע לה, ובפועל זה אומר שהיא עושה כמה וכמה ויתורים. הקולקציה שלה היא, למשל, שקופה, וזה לא במקרה. המכונות שקיימות בארץ הן כאלה שיכולות לייצר סריגים דקים רק אם אלה נותרים שקופים. הן לא מסוגלות לייצר סריג דק ואטום.
שרעבי חיה עם זה, ומקווה שבעתיד, אולי אף בזכותה, התעשייה תצליח להתרחב. היא לא חולמת על ייצור בחו"ל, במקום בו מגוון המכונות הוא אינסופי. וזה נעים לשמוע את זה, כי למעצבים צעירים בשוק יש נטייה להתעלם ממילים חשובות כמו אג'נדה ואידיאולוגיה.
יכול להיות שאת הרוח השורשית הזו הזו אפשר למצוא גם בשם של המותג, שנותן כבוד לסבתא וסבה של שרעבי. אנדי וארין הוא שמם בהונגרית. הורי אמה, נכחו רבות בחייה, שכן בימים שבהם אמה למדה עד מאוחר, הסבא והסבתא הגיעו לביתה של שרעבי. במהלך שנת לימודיה הראשונה סבה של שרעבי נפטר, ולה היה ברור שהיא תיתן לו ולסבתה את הכבוד הזה. ו' החיבור, שמחברת בין שני השמות בעלי האפיל הזר, היא העברית שהיה חשוב לשרעבי לשמר בתוך שם המותג שלה. מותג שהיא מקווה יום אחד להפוך לעולם שלם של טקסטיל.
טווח מחירים 350-500 שקלים.
ניתן להשיג ב'בנות'. דיזנגוף 212, תל אביב ובשנקין 40, תל אביב; קום איל פו בית בנמל, נמל תל אביב; בסטודיו המעצבת בתיאום מראש, בטלפון 054-7621285
או ברכישה מאתר המעצבת.
צילומים: יח"צ