על השער הכפול של גיליון יולי במגזין האופנה והלייף-סטייל האמריקאי W, מתנוססות שתי זמרות מוכרות היטב. מצד אחד, כריסטינה אגילרה, כמעט עירומה לחלוטין; מצד שני, ביונסה, באסופת בגדים עמוסה ומרשרשת, הלקוחה מקולקציות הסתיו הקרוב. מדובר בליהוק הגיוני ומוצלח, אולי אף מתבקש, לגיליון שסובב כולו סביב מוזיקה, אך להופעתן של שתי דמויות נוצצות כל כך על הכריכה, יש משמעות נוספת, המעידה על חזרתו הגדולה של הגלאם בחורף הקרוב. ואין כמו הפקת האופנה האקסטרווגנטית ועתירת הפאייטים בה משתתפת ביונסה באותו הגיליון כדי להוכיח את הנקודה.
לא עוד מינימליזם, לא עוד צבעי ניוד מדכאים, וגם לא קולות של לבוש פרקטי ונגיש, כמו זה שהפשיוניסטות נכנעו אליו בשנה החולפת. במקום זאת, העונה בפתח מצביעה על ההיפך המוחלט - דרמה, הגזמה, ושימוש בכל פרט מוחצן, בליווי של גישת רוק אנד קול מתאימה. בגדים, שעבורם פעם אחת היא כבר יותר מדי. זוהי עיקר הבשורה המגיעה ממעצבי העל, ששמו לעצמם מטרה ליצור חורף עם אפקט לאס וגאס, כולל האורות המרצדים. אבל, כדי ליצור גלאם אמיתי ולא סתם טעם רע, הוא חייב להיות מודע לעצמו ולזגזג בחוכמה בין קלישאות של זוהר, לפרשנות מחודשת שלהן, על מנת לא לסיים כמו פרק רע במיוחד בהיסטוריה הקשקשנית, והצווחנית, של הרוק הכבד משנות ה-70.
לגלאם פנים רבות שכולן מביטות אל עבר אותו המקום לשבר את האור, להאפיל על הסביבה ולגרום לנעיצת מבטים. אחד מביטויו המשמעותיים העונה, הוא בהופעתם של מרקמים מטאליים ומיני פאייטים (כמו גם שאר אבנים מזוייפות). אלה מסתמנים כטרנד מכריע. וכך, בית בלמיין, העלה למסלול דוגמנית בחליפת זהב, והמעצבת הצרפתייה איזבל מארנט, רקחה פנטזיה טקסנית שכללה שמלות לורקס קצרצרות, שנלבשו עם מגפי גדילי-עור בגובה ירך והזכירו יותר מכל את סצינת רודיאו דרייב הבלתי נשכחת מאישה יפה (מינוס ההשפלה). לעומתם, מיוצ'ה פראדה כיסתה את הגברים שלה בחולצות פולו בעלות חזות של נייר כסף, ואת הדוגמניות הלבישה בשמלות מכוסות בקשקשים. גם דולצ'ה וגבאנה, הנחשבים כחלק מקובעי המגמות המשפיעים ביותר, לא נותרו אדישים וחזרו אל רגעים בשנות ה-90, ואולי גם אל דמותה של מדונה בחליפות גבריות, כשהם מעטרים כל דבר אפשרי במרקם מנצנץ ככדור מראות. במילים אחרות, כל מה שיכול להפנות עורף לטון הנינוח והטבעי כביכול של גווני הניוד הנכחדים, הובא אל מרכז הבמה.
מתוך ההכרה שטוטאל-לוק מחשמל שכזה עשוי להרתיע, שורה של מעצבים בחרו לעצב בחורף 2012 אביזרים משלימים בעל ברק מתכתי, עבור כל מי שמעדיפה לאמץ את המגמה בעדינות יחסית. ג'ייסון וו ומרק ג'ייקובס בלואי ויטון, עשו זאת עם תיקים מצודדים; אלכסנדר וונג, עם נעלי עקב ורדרדות-כסופות. הדוגמאות הרבות מגיעות גם עד סטלה מקרטני, שלמרות קולקציה מאופקת נתנה לדחף ביטוי בקצוות בעזרת תיקי שקית מקומטים בצבע זהב.
פומפוזי ככל שיהיה, המטאלי לא נועד להישאר לבד. האמירה המפורסמת גורסת כי סטייל לא תלוי בממון, ובכן, אשליה של גלאם דווקא כן. אי אפשר להתעלם בעונת החורף הנוכחית מהופעתם של סממני העושר, שנועדו לנקר עיניים באלימות. עורות אקזוטיים ופרוות הם קטגוריה בפני עצמה, וכמו לני קרביץ לפני עשור וחצי, מטרתם לאותת על ביטחון עצמי מופרז (מה שמינימליזם חסכני לעולם אינו מסוגל). בברברי הגדיל המעצב כריסטופר ביילי ליצור מפרוות מינק מנומר, שהוא ייחודי פי כמה מהמקובל, כובעי קסקט ושאר מעילים במחיר שערורייתי (עשרות אלפי שקלים); בגוצ'י צבעו פרוות שועלים בצבעים רעילים, כדי לוודא שאף רדאר לא יחטיא את קיומם; ובקלואה הסתפקו במועט וכיסו בהדפסי נחש חצאיות סאטן ושאר חולצות משי מבריקות.
כובעים, שמסתמנים כאביזר החובה של העונה, זכו לנוכחות מודגשת בקולקציות של לנווין, דיור ודיסקוורד, והוצגו כשהם מלווים בתיתורות ענק.
באותו האופן, פלטת הצבעים של החורף, דוחקת החוצה את הכהה התפל, ומביאה במקומו את הבוהק - בורדו עמוק, טורקיז מחשמל, ובראש צבעי חרדל נועזים. ההדפסים חווים פריחה בלתי נתפסת, מגיאומטריים צפופים כקליידוסקופ ועד מנומרים. אלה מבטאים תחושת מיאוס שהתגבשה בעולם האופנה עקב הצורך לעצב בגדים בנאליים, מסחריים, שיש בהם אשליה של חיים ארוכים ופוטנציאל לשימוש חוזר, תולדה של המשבר הכלכלי הגדול ששיאו היה נעוץ ב-2008. עכשיו, זהו זמן המרד והניסיון להחזיר לאופנה הרזה את הכבוד העצמי ואת ממד הפנטזיה שאבד.
כפי שזה נראה מבעד לאור המסנוור, הביישנים יצטרכו לגווע בשוליים. כעת, זהו הזמן לתת את הבמה לאלה שמעיזים לפתוח את הפה. ביונסה וכריסטינה, הן רק ההתחלה.
תצטרפו לטרנד הגלאם? בואו לספר לנו בפייסבוק
