"זה בסדר שזה לא מסחרי, כי מהליבה הזו יוצאים שאר הדגמים לקולקציה", מצביעה בידה מעצבת האופנה מאיה נגרי על קבוצת פריטים קטנה יחסית ונפרדת משאר קולקציית חורף 2012. זו כוללת דגמים נוקשים כפקעות, התלויים בסדר מופתי בחזית החנות החדשה שלה, הצופה אל פאתי שכונת נווה צדק בתל אביב.
בדומה למהלך בו נקטה בעונה הקודמת, גם הקולקציה הזו, ה-14 במספר מאז החלה את דרכה בתחום, מחולקת לשניים. בצד אחד, אוסף של בגדים מאתגרים וקשים יותר ללבישה, המביעים דחף עיצובי כמעט טהור לדבריה, והוא המכונה M2012. בצד שני, קו אופנה רחב יותר ופרקטי למדי, הנושא את שמה, ומתרגם בצורה מרוככת מוטיבים הלקוחים מהקבוצה הראשונה אל פתרונות לבוש שיש בכוחם להחמיא לגוף האישה ושנשענים על רעיונות שהוכיחו את עצמם בעבר. עבור נגרי, זוהי שיטה כמעט מושלמת, המאפשרת לה להימנע מהסכנה הגדולה באופנה, שאף נתנה בה בעבר את אותותיה קפיאה במקום ומחזור רעיונות.
"M2012 התפתח למעשה מלבד, מהזרם היפני, האוונגרדי, שעליו גדלתי", היא מספרת על החלק הקטן דווקא, 14 דגמים בסך הכל, המשמש כחומר התבערה של הקולקציה כולה. בהתאמה לחומר המחוספס, העבה והצמרירי (למרות שבגרסה של נגרי אינו מכיל צמר כלל) הצלליות נוקשות ובנויות היטב, מתנגדות במידה מסוימת לקווים הטבעיים של הגוף, כאילו מבקשות לפרוץ אותם ולהגדירם מחדש. כמצופה מהז'אנר, הצבעים כהים, כסגול עמוק, כחול-צי ושחור, והם נועדים כדי להעצים את פני השטח ולהבליט אף יותר את קו המתאר אותו יוצר העיצוב. מעיל אפור בעל רכיסת קרס צידית, מדגים מתח בין מסגרת קפלים ישרים לאורכו לבין גזרתו האליפטית, וכך גם מכנסיים בגזרת מותניים גבוהים, התלויים מעל הירך כבלוני ענק. לפרקים, כמו בשמלה מפוסלת שקולרה העצום נרכס קרסים-קרסים בלתי נראים, ניכר שהיצירה נוכחת כל כך, עד שכאילו היא משנה סדרי עולם שהבגד לובש את האישה ולא האישה את הבגד.
בניגוד לתופעה הנפוצה, בחירתה של נגרי להותיר במרבית העיצובים קצוות חשופים, בלתי עשויים וגזורים בשולי הבגדים המרכיבים את M2012 מנומקת (בדומה אגב, לדרך בה מעצבים כאלבר אלבז ללנווין נוהגים). הם מחבלים בעדינות בניקיון הקיצוני, בשקט החמקמק והנשמע היטב, המלווה ז'קט בעל שרוולים מעוגלים, התומך בקו המותניים ופורע את קו הכתף. המעצבת עשתה אף יותר מפרימת השוליים, כשהעמידה גרסאות העשויות 'פרנץ'-טרי' אפרפר, מעין בד פוטר עבה, לחלק מהדגמים. באחת, נעלמת האלגנטיות המאופקת, ואלה מקבלים על עצמם איכות ספורטיבית שמשנה אותם מהיסוד וחושפת פן אחר לחלוטין של העיצוב.
למרות הרושם הראשוני, צריך עדיין לזכור שנגרי לא יצרה מאין. היא למעשה משלימה מעגל. כל פרט המוזכר כאן היה נמצא בצורה כזו או אחרת גם בקולקציות עבר שלה, אלא שהיא השכילה לברוא לעצמה מרחב בו היא יכולה לקחת את כל יצריה הראשוניים, את האהבות הגדולות, אלו שהיו מוכרים היטב בתחילת דרכה ונשחקו עם הזמן, ולתת להם דרור. אמנותית, זה תמיד משתלם; תמיד סוחף את נימי הלב.
אך כידוע, לחופש אין מחיר גם אם צריך לממן אותו. מהסיבה הזו, קל להבין איפה ליבה הפועם של המעצבת ניצב ומדוע בסופו של דבר M2012 מאפיל מעט על חלקה השני, והגדול משמעותית, של הקולקציה, שהוא נועד לספק צרכים, ולא את אלה של המעצבת. הקו 'מאיה נגרי', אוצר בתוכו שמלת-חולצה בצבע בורדו, מחויטת להפליא עם רבידה נוכחת סביב הצוואר וכריות כתפיים מחודדות קמעה או חולצת טי ארוכה בצבע חימר אדמדם, שטור הכפתורים שלה שמוט. ביניהם גם פריטי נגרי נצחיים, כמו עליוניות אוברסייז קלילות, כמעט מרחפות או מכנסיים תפוחים מעט המצטטים את הרמז הגברי השולט בכתב היד שלה. אלה, ורבים אחרים, יהפכו ללהיטים בטוחים, בדיוק כפי שהיו עד היום. אולם, יעילים ונאים ככל שיהיו, אין בהם את אותה התנופה הנלהבת, אלא בעיקר תזכורת לפער הדק והמרגיז, גם אם המוצדק, המאפשר לנגרי, כמו למעצבים אירופאים רבים, ליהנות משני העולמות גם מחדוות היצירה וגם מחדוות המכירה.
עם זאת, מסתבר שתעוזה מבורכת פותחת פתח לתעוזה גדולה יותר. "אני בטוח אעשה זאת בעונות הקרובות. זה רעיון שאנחנו מעבדים כבר זמן רב, אבל רוצים לעשות אותו כמו שצריך", נגרי חושפת את הכוונה להעמיד קו אופנה נלווה לגברים. "והוא דווקא יהיה מורכב מהפריטים המיוחדים יותר".
טווח מחירים לדוגמא: מכנסיים: 620-980 שקלים; אוברולים: 1200 שקלים; חולצות: 420-690 שקלים; שמלות: 890-980 שקלים; ז'קטים: 850- 950 שקלים
צילומים: רון קדמי