קטלוג קיץ 2012 של תמר פרימק לאישתר, על החולות והשמים המסנוורים שלו, מרגיש כמו משהו קרוב רחוק. סוג של מציאות מקומית ואלטרנטיבית בו זמנית, בה הצבעים והנוף הם המזרח התיכון בהתגלמותו, והבגדים מכאן, אבל גם משם.
הבדים שמהם נתפרו פריטי הקולקציה, מותאמים לאקלים הישראלי, אם באופן שבו הם נופלים הרחק מהגוף, ואם בשל אופיים, והם כוללים בין היתר משי, כותנה מצרית, פשתן ובמבוק. גם הרקמות שמעטרות את החולצות, הן סממן מקומי, של עבודת היד שהייתה כאן בשנותיה של משכית האגדית. כל אלה מעלים את התהייה איך הדברים המוכרים הללו מתחברים אל תחושת הזרות שמקרין הקטלוג.
התשובה נתונה באותם מוטיבים מקומיים, שמייצרים את הזהות הישראלית. את הזהות הזו יצקה פרימק לתוך קולקציה, שדווקא לא מנסה לדבר בשפה הרחבה והנכונה של ה"כאן". פרימק מבינה שלא יכול להיות שהבגדים שמיוצרים למזג האוויר החם שלנו ייצמדו לגוף, ומעבר לכך מדגישה כי לטעמה, "בגדים לא צריכים ל'ארוז' את האישה ולדחוק אותה לתוך צלליות טרנדיות ולתוך מוסכמות יופי חברתיות ועצובות".
שמה של הקולקציה, שצולמה בסדום, הוא 'חיים בסדום', "כמשל לחיים במדבר, כנווה מדבר הנתון בשיממון הסובב אותנו", מסבירה פרימק, ומרחיבה את הפן האופנתי של החיים בסדום: "גם תל אביב היא בירת אופנה שפועלת במרכז האדמה הרוויית סכסוכים הזאת".
פרימק רואה בשילובים שעליהם נשענת הקולקציה את אותה פנייה הכרחית לעבר סדום. היא מציינת, בצדק, ש"חיבור ל'אופנה ישראלית' מתייחס גם להיצע הקטן והדל של הבדים, התופרות ואנשי מלאכת היד". כל אלה הכריחו אותה להיכנע לאחת מהאהבות העזות שלה, האהבה לעיצוב טקסטיל, ציור, רקמה וסריגה. בתוצאה הסופית, היא מספרת, "השילוב בין ההיצע הדל של השוק המקומי לבין התשוקות הללו הביא אותי לכך שהתחלתי לצייר על בדים ולתפור אותם, להרכיב רקמות ולשלב בקולקציה גם חומרים עתיקים". התוצאה הסופית היא "קולאז'ים רוויי רבדים, המזכירים את המקום המטורף הזה שבו אנו חיים".
קולקציית קיץ 2012 תוצג לראשונה בשבוע האופנה של ניו יורק, שיתקיים בספטמבר הקרוב. פרימק תחשוף את הקולקציה בשואו רום, ואולי תהפוך לחלק מהמעצבים המקומיים הספורים שעובדים גם בחו"ל. פרימק בת ה-34, סיימה את לימודיה בשנקר בשנת 2004, ולאחר הצגת קולקציית גמר שזיכתה אותה בפגישה עם המעצבת ויויאן ווסטווד, היא התחילה לעבוד בבית האופנה האוסטרי "שומכר", ושמלה בעיצובה אף הופיעה בסרט "השטן לובשת פראדה". את הסטודיו שלה בירושלים פתחה רק בסוף שנת 2008, בניגוד גמור להרגלים המקומיים של רב הבוגרים, שלא נוהגים להמתין 4 שנים לפני שהם יוצאים באופן עצמאי אל השוק.
כעת, היא מנסה את מזלה בחו"ל, עניין שדורש התארגנות קצת שונה. " כדי לעמוד בלוח הזמנים החדש, ויתרתי על עיצוב קולקציה אחת בארץ", היא מספרת, "ולכן אציג לחורף הקרוב מיני קולקציית סתיו". מעבר לכך, הצגת הקולקציה בחו"ל, נערכת חצי שנה לפני תחילת ייצורה, מה שאילץ את פרימק להזמין מראש כמות גדולה של בדים מראש ולקוות להזדקק לכולה.
אך לא רק קשיים הביאה עמה היציאה החוצה. פרימק יודעת שלו הייתה מייצרת רק לשוק המקומי, הייתה מוותרת מסיבות עסקיות על עבודה עם בדים צבעוניים יותר, שביניהם נתונים אחד הדגמים המעניינים של הקולקציה זוג מכנסיים שנושא את השם מכנסי לטאה בזכות ההדפס המרהיב שלו. גם הסריגים שעיצבה לקיץ 2012 היו הופכים לחלק מקולקציית החורף בארץ.
מצבה הקשה של תעשיית האופנה המקומית שסובלת מתחלואים רבים, החל מהיעדר תופרים ומפעלים, עבור בשיטת הקונסיגנציה הדורסנית, וכלה בשוק הקטן והרווי מעצבים, מעלה את השאלה האם על מעצבים שרוצים להתפתח ולעצב באמת, לצאת החוצה כדי לשרוד את השוק המקומי. "התשובה לשאלה הזו מורכבת", אומרת פרימק ומסבירה מדוע. "אני חושבת שאפשר לספור היום על כף יד אחת את המעצבים המקומיים שמחזיקים מותג אופנה ייחודי. הרבה לפני חו"ל, על המעצבים הישראלים לעשות בדק בית רציני". הקשיים המקומיים לא מהווים מבחינתה סיבה מוצדקת לזילות מושג המעצב. "הדבר הראשון והכי חשוב הוא ייחודו של מעצב. יש ווסטוד אחת ואלכסנדר מקווין אחד. לא צריך יותר. לצערי הרב, הרוב הגדול של 'מעצבי האופנה' בארץ, אינו מבין דבר וחצי דבר בבדים, תפירה ועיצוב. 'מעצבים' עובדים פה לפי תכתיבי הלקוחות במקום להכתיב בעצמם".
"לא יכול להיות שלפחות חצי מכמות האנשים שמסיימת לימודי עיצוב ואופנה פונה ישר לעיצוב קולקציה. הידע של בוגר עם סוף לימודיו בבית הספר הכי איכותי שיש ושנקר הוא הבית ספר השלישי באיכותו בעולם שווה ערך לידע של בוגר בית ספר למשפטים. האם יכול בוגר בית ספר למשפטים לפתוח משרד עורכי דין עם סיום לימודיו?"
רובנו יודעים את התשובה לשאלתה של פרימק, ויש להאמין שבתוך ליבו כל מעצב יודע על איזו סקאלה הוא נמצא. בשלב הבא יש לקוות שנצליח לראות פה עוד קריאות מוצלחות כל כך של 'מהי האופנה?' שיכולה וצריכה לצאת מהמזרח התיכון שבתוכו אנו חיים. מהבחינה הזו, הקולקציה של אישתר מחזירה עטרה ליושנה. יצירה מקומית שלא מתנצלת ולא מציצה ללא הרף החוצה, אלא כזו שמביטה למציאות הקשה שלנו בעיניים, ויוצרת מתוך אותם קונפליקטים. כך נוצרת זהות.
מחירים
גופיות וחולצות: 420-640 שקלים; שמלות: 640-2,800 שקלים; מכנסיים: 540-780 שקלים.
ניתן להשיג בסטודיו אישתר רחוב רופין 43, בתל אביב(בתיאום מראש בטל' 052-2630564); יהודה מרגוזה 12, תל אביב. למידע נוסף אישתר
הפקת אופנה של אישתר
דוגמנית: זושא לMC2
צילום: מיכאל פיש
סטיילינג: קרן נפתלי
איפור: אביבית מוגרבי
שיער: אוהד דגן
פאות: ריבקה זהבי