רונית חלפון (51), המעצבת הראשית ומבעליה של חברת 'סאקס', קובעת "משפחה זה כוח". היא אומרת את הדברים בטון של סימן קריאה ומרקר מדגיש וכנראה שהיא יודעת על מה היא מדברת.
אילן, בעלה, ועמוס אחיו החלו להשתעשע באופנה עם שחרורם מהצבא. רונית שהכירה את אילן מילדות, פגשה בו במקרה כשהשתחררה גם היא מהצבא. מאז הם ביחד במובן האינטנסיבי של המילה, של הפלז'ר והביזנס. סאקס נולדה בלידה טבעית בשנת 83'.
כיום אילן הוא מנכ"ל החברה ומבעליה, עמוס הוא הסמנכ"ל, רונית מבעלי החברה והמעצבת הראשית, בתם הבכורה, בר (22) מעצבת זו העונה השנייה את ליין "סימפל לייף" של המותג. נעמה, אחותה של רונית, אחראית על השיווק, ואחות נוספת, אריאלה, מעצבת תכשיטים שנמכרים בחנויות. מאוד משפחתי כל העסק שמחציתו שייך לזוג חלפון לאחר שב-2007 תמורת כ-25 מיליון רכש הראל ויזל, הבעלים של פוקס, 50 אחוזים מהחברה שהייתה בבעלותם המלאה.
איך בר השתלבה בחברה?
רונית: "יש לה כמיהה לתחום, היא סקרנית, לא מוותרת ולא מוכנה לקבל תשובה שהיא לא יודעת איך לתרגם אותה לעשייה. היא לומדת הרבה ותוך כדי תנועה. העולם מציע לנו הרבה דברים, אבל צריך לגשת ולקחת. ככל שתהיה יותר סקרן וחקרן זה יהיה שלך."
בר: " התחלתי בגיל 16. המכירה עבדתי בחנות שלנו בקניון גבעתיים וכל ערב הייתי חוזרת הביתה עם תובנות של מה כדאי להוסיף או לשנות בהתאם לדברים שראיתי ומפידבקים שקיבלתי מהלקוחות. אחרי הצבא למדתי שנה אחת מנהל עסקים אבל הבנתי שלא מעניין אותי לעשות כסף אלא לעשות משהו שאני אוהבת. כדי ללמוד את העסק מבפנים, במשך שלושה חודשים הוצמדתי למנהלת השיווק, אחר כך למנהלות החנויות, הבנת כמויות במחסני החברה ולבסוף הגעתי לעיצוב.
רונית: " שם היא קיבלה שולחן ולפ-טופ והבינה שאין ממה לפחד."
נשמע מחייב לבחורה צעירה שלא למדה עיצוב אופנה באופן ממוסד
רונית: "את התואר שלה בעיצוב היא לומדת הלכה למעשה. ויש לה את זה, כבר מגיל מאוד צעיר היא הייתה מציירת קונספטים עם דפי אווירה על המחשב שהיו ראויים לשימוש בחברה. וזה תחום שאתה אף פעם לא מפסיק ללמוד בו ולחדש."
בר: "אמא מדריכה אותי וחלק מהלימוד זה להקשיב ולהפנים את הדרך שעובר הבגד מאחורי הקלעים. דרך ציור הדגם, העבודה עם התדמיתנית ועד הפיתוח. פשוט לטבול במים וללמוד לשחות."
אז איך נראות ארוחות משפחתיות בבית משפחת חלפון? האם המפה מונחת בדיגום חופשי, המפיות הן שאריות בד מהסמפלים ויש דיון סוער על סקיצות עם להט והתרגזויות ששמורים לוויכוחים פוליטיים?
רונית [מחייכת]: "לא, זאת עבודה שהיא תחביב עבורי. אבל לא נדבר סביב השולחן בארוחת שישי על מכירות מוצלחות. זה לא יקרה. יש לנו עוד שני בנים, מלבד בר. עמית (13) ועידו(11) שמעורבים ומחוברים לעשייה. אבל בבית אנחנו פשוט מגדלים את הכלב, מטיילים עם הילדים, משפחתיים מאוד ועם השנים למדנו לעשות טוב יותר את ההפרדה בין העסק לבית."
בדגמי החורף עשיתם שימוש בקטיפה, בד שלרוב מסרב להתאקלם בארץ
רונית: "לא מאמינה שצריך לתת לאנשים את מה שהם חושבים שהם צריכים לקבל. יש מקום לחדש להם. מי שמתחברת למותג כי הצבעים שלו נכונים לה, הבדים משובחים וההגזרות מחמיאות, תסמוך עלינו ותתנסה. אין לנו חשיבה ורצון לשכפל מותגי על. אנחנו יוצרים בעצמנו ולא עושים את מה שצריך, או את מה שכולם רוצים, אלא את מה שאנחנו רוצים. אני לא מעצבת ורואה לנגד עיניי קהל יעד ואישה בגיל מסויים שאליה אני מכוונת, כי לא פעם אמא ובת מתלבשות בבגדי סאקס, אני מעצבת לאישיות. יש בבגדים שלנו הרבה שקט, פחות שואו אוף, הרבה ביטחון, נוכחות עדינה וצניעות. כאלה אנחנו. אנשים צנועים שלא מרגישים צורך להתרברב."
הפשטות והצניעות לא בהכרח מתורגמות במחירי הרשת שהם לא זולים
רונית: "לא הייתי קוראת לנו רשת במובן הזול וההמוני, אלא מספר חנויות בוטיק. אני גדלתי על ברכי 'תקנה אחד וטוב' ולא על אסכולת לקנות הרבה ובזול. וזה נכון לכל תחומי החיים, מקופסאת הרסק שאתה קונה לבגד שאתה לובש ולמכונית שלך. ומלבד זאת, ערך הפריט נראה לי הוגן לחלוטין למוצר שאת מקבלת. הבגדים שלנו הם ממשי, כותנה וחומרים טבעיים, ולא כל מיני הגדרות תמוהות שלפעמים אני קוראת 'חולצת שיפון במראה משי'. אין חיה כזו. לרוב הכוונה היא 100 אחוז פוליאסטר, בד לא נושם שלבטח לא מתאים לאקלים במדינה חמה כמו שלנו. באירופה יודעים להעריך צעיף קשמיר ובגדי משי, נותנים משקל לאיכות החומרים. אין לי שאיפה כמותית ולא הצבתי לי כמטרה להיות בכל בית בישראל, אני מבינה שלא אוכל למצוא חן בעיניי כולם. אני יודעת שיש קהל לקוחות שאוהבים את מה שאנחנו מייצרים, מתחבר לקונספט ושהבגדים שלנו מלוווים אותו לאורך תקופה ודי לי בזה."
ובכל זאת, לא מדגדג בכם הרצון להתרחב ולפתוח חנויות בחו"ל?
רונית: "כיום, אנחנו מציגים את מרכולתנו ב-22 שואו-רומים בעולם ושם נפגשים הקניינים עם המעצבים. הפריטים שלנו נמכרים בכ- 1,000 נקודות מכירה ברחבי הגלובוס. לפעמים אני נדהמת שאנחנו מוכרים לאיטלקים והצרפתים."
בר:" לא מזמן חזרתי מאמסטרדם, בשדרת חנויות לצד גוצ'י ופראדה היה בוטיק שמכר פריטים שלנו. לא הפסקתי לצלם בבלקברי מרוב התלהבות."
רונית: "כרגע אנחנו נמנעים מלצאת בהצהרות והולכים בדרכנו, אם תהיה פנייה ימינה ייתכן שנפנה עם השביל. אם יפנה אלינו איש מקצועי, אמין ולא פחות חשוב נחמד, שיודע להעריך את הסחורה שלנו ויציע לפתוח חנות בחו"ל, ייתכן שהדבר יעניין אותנו. אני מאמינה בעשייה ומשם הכל צומח."
יש סתירה בין שני הכובעים שאת חובשת, הכובע של המעצבת שרוצה ליצור ולהתפרע לבין בעלת העסק שצריכה לחשוב על המסחריות והעלויות?
בר [צוחקת]: "היא לא יודעת להיות מסחרית".
רונית: "כמעצבת אני יוצקת תוכן למותג, אבל במהות שלנו, אילן ואני, אנחנו אותו הדבר. ויש לנו את 'האני מאמין' שלנו, שאנחנו דבקים בו. זה לא אומר שאין חילוקי דעות או ביקורת אבל למדנו לתת ולקבל ביקורת בנעימות ולהיות קשובים. זה עסק משפחתי, אין כאן אגו, קנאה, תחרות, כולנו ממוקדים לאותה המטרה."
טווח המחירים: חולצת אריג 448-614 שקלים, טופ 288-448 שקלים; סריגים 388-525 שקלים; ז'קטים 764-1278 שקלים; מכנסיים 598- 826 שקלים; מכנסיים קצרים 588 שקלים; אוברול 848 שקלים; צעיפים 98- 138 שקלים
(צילום: יח"צ)