הדבר הזכור ביותר מתצוגת האופנה של רנואר לחורף 2012, שהתקיימה הבוקר (שני) בתל אביב, היו המדבקות שכיסו את פטמות הדוגמניות, אשר בלטו בחוסר חן מבעד לחולצות השקופות, והמניירות המגוחכות של הפרזנטור עוז זהבי על המסלול. ואם זה מה שנחרט בזכרון הצופים, הרי שמשהו לא עבד כמו שצריך. למעשה, שני המראות הללו מרמזים על הבעיה הגדולה של רנואר לעונה הבאה: חוסר דיוק בקולקציה ובאופן ההגשה שלה.
ייאמר לזכותם של מעצבי המותג, שמתוקף מיצובו כחברת אופנה השואפת להיות נגישה וטרנדית, הם השתדלו להתייחס לכל מגמה עכשווית, החל משנות ה-70 כפי שביטא אותן בית האופנה גוצ'י, דרך שמלות מנוקדות ושקופות ועד שימוש בפרוות סינתטיות. הכול נעשה לפי ספר התחזיות, ואף גובה בעיצובים נועזים מהרגיל, כמו טוניקות לגברים או סריגי אוברסייז עצומי היקף, שסביר להניח נתפרו במיוחד עבור האירוע. על הנייר, ללקוחות צמאים וצעירים יש הרבה מה לקחת מהקולבים. בפועל, היו יותר מידי החטאות וקיצורי דרך (בעיקר ברמת גימור, שמגדירה מחדש את המושג מרושל) המונעות מהקולקציה להיות אטרקטיבית.
קולקציית הנשים סופגת את מרבית הביקורת. לצד קבוצה של מראות נאים, כמו חצאיות קלוש בקו הברך, שימוש מגוון בצבע החמרה הפופולרי ושמלות ג'רסי בבלוקי צבע חורפיים ברוח הגראפית של שנות השישים, צרמו שמלות מקסי וחולצות מכופתרות עשויות סאטן מבריק, שנתפרו בגסות. כך, במקום עיצוב מתנפנף ורב רושם, קיבל הקהל אלגנטיות נשית פגומה בגלל אי הקפדה על פרטים. השימוש בפרווה מזוייפת, כמעין צעיפים ארוכים או וסטים, העלה גם כן סימני שאלה. כחומר שהיה אמור להעלות את פקטור היוקרה של ההתרחשות, הוא תרם בדיוק את האפקט ההפוך, כשמראו הסינתטי בלט באופן קיצוני ולפרקים נדמה כאילו ונלקח מבובות ממולאות.
בנקודה הזו הובהר לחלוטין הקושי המתגבר של רשתות אופנה, שמעוניינות יותר מכל במהירות ומחיר זול, לעקוב אחרי הילוכם העשיר של מעצבי העל, שמצידם עושים ככל שביכולתם כדי להתרחק מההמון על ידי עיצובים משוכללים ומסובכים מבעבר.
הפרק שחתם את התצוגה, שהתבסס ברובו על איכותו הגראפית של הצבע השחור, השיג תוצאות מעורבות. בעיקרו הוא נשען על הטון האנדרוגיני של החורף הנוכחי, אותה נערה שהופכת לג'נטלמן בהינף חליפה. גם כאן, למרות עיצובי בסיס חכמים, כמו בלייזר שחור שנלבש דווקא עם מכנסיים קצרים תואמים או חולצה מכופתרת בצווארון פיטר-פן מעוגל, יכולות התפירה המוגבלות יצרו אמירה פשטנית, שלא חולקת דבר עם עלם חמודות פזרני ומוקפד. יוצאת דופן הייתה שמלת מקסי מנוקדת ושקופה, הנקשרת בלולאת צוואר, שהצליחה להותיר חותם בזכות התערבלותה הקלילה והחושנית מאחורי רגלי הדוגמנית.
בזכות דבקות בחומרים ומרקמים קלאסיים, כמו קורדורוי, ג'ינס וכותנה, קו הגברים רנואר מן, הצליח להימנע ממהמורות דרמטיות. מכנסיים בגזרה ישרה בצבע אבן, שילוב של 'גווני צייד' כירוק כהה וחום, טוטאל לוק עשוי ג'ינס שטוף או אופציות מונוכרומטיות ללבוש ערב, היוו את לב ההיצע העונתי. ניכר גם שהייתה כוונה כנה להרים את רף העניין על ידי שילובם של עיצובים בוטים, כמו שכמיית-קפוצ'ון בסגירת חבלים או קרדיגן בסריגה עבה שהגיע כמעט עד הרצפה. עם זאת, אלה האחרונים השיגו רושם מלאכותי. מילא שסביר להניח שחלקם לא יימכר בחנויות המותג (ואין להם זכר בקטלוג העונתי) אלא שנראו כאילו והודבקו לקולקציה ולא כצמחו מתוכה. לראייה, אותה שכמייה המוזכרת כאן, לקוחה ככל הנראה מקולקציית הנשים.
How deep is your love? תהו בעוז הרמקולים בפינאלה, בזמן שהדוגמנים והדוגמנים מקיפים את המסלול. הפעם, התשובה עשויה להיות בעייתית במקצת. אין ספק שיש אהבה ויש כוונה; שאלת המחוייבות לעומקם של פרטים לעומת זאת, היא כבר סיפור אחר לגמרי.
מחירים לדוגמא:
נשים: ז'קטים: 159 - 599 שקלים; מכנסיים: 99 - 279 שקלים; שמלות: 169 - 379 שקלים
גברים: ז'קטים: 299 - 1,199 שקלים; מכנסיים: 199 - 329 שקלים; חולצות: 129 - 299 שקלים
(צילום: יח"צ)
צילום וידאו: אבי כהן
עריכה: רן צימט
רוצים לראות עוד מהקולקצייה? היכנסו לפייסבוק שלנו