להגן מפני הקרה: המעיל שתקנו החורף

מעיל שהוא הרבה יותר ממעיל, זהו המסר העיקרי שמביא איתו חורף 2012. המגמה השלטת בקרב העיצובים החדשים של העונה, ממזגת בין העשורים שהשפיעו באופן המובהק ביותר על האופנה העכשווית - שנות ה-70, המוכרים בזכות צבעי הקרמל והגזרות המחויטות, ושנות ה-60, עם צבעי הפופ והחזות הנערית שלהם. ככלל, מעילי הנשים נעשים גדולים פי כמה מהרגיל, עם נוכחות גראפית בולטת, כאשר בדרך הזו הם מחצינים רגע של עושר נדיב ופזרנות, המחליף את הדגמים הקצרים, הצרים והצעירים ששלטו בשנים הקודמות. גם הצבעים עצמם משתנים, ולצד הקלאסיקות האפורות והשחורות, מצטרפים צבעים רוויים, שנעים מכתומי להבה ודלעת ועד סגולים וגווני חלודה.

המאפיין המובהק ביותר עליו ניתן להצביע העונה, בכל הנוגע למעיל הרגיש לצו הזמן, הוא כניסתם של אלמנטים גבריים. זהו חלק בלתי נפרד מטרנד 'הנשים בבגדי גברים', המכתיב את סדר היום האופנתי בימים אלה, במסגרת פרשנות מודרנית של הלבוש הפמיניסטי שהתגבש לפני ארבעים וחמישים שנה. אלא שכעת, מה שהיה מרומז הופך כעת לברור. רובם המוחלט של העיצובים עושה שימוש באריגי צמר המשמשים את הגרדרובה הגברית, לעיתים עם דוגמאות משובצות המכונות 'הנסיך מווילס' או טוויד. הדשים עצמם, מחודדים או מוגדלים יתר על המידה, כמעין אקט המפגין כוח או ביטחון. על אותו המשקל, אזור הכתף, שהוא אחד מסממני הטורסו המצ'ואיסטי, זוכה במקרים רבים להדגשה יתרה. דוגמאות בולטות מספקת הקולקציה של מיו-מיו, שבמעיליה ניכרות כריות כתפיים תפוחות, או עיצובים של בית סלין והמעצבת הצרפתייה איזבל מרנט. הראשון מדגים קו כתף בנוי היטב, והשנייה דווקא גזרת שרוול מעוגלת, היוצרת רושם של פלג גוף עליון רחב יותר ונינוח.

עם חגיגת הגבריות משתנה דבר נוסף - קישוטים הנחשבים נשיים, כמו רקמות או שזירת אבנים ופנינים, נעלמים. המעילים נעשים בברור נקיים, אלגנטיים במובן הישן של המילה. מלבד פרוות, שיש הרואים בהם עדות להדר זכרי, הדפסים אקסצנטריים או מיני פיתוחים עודפים נותרים בשוליים, ובמקומם מובאים פרטים מינוריים למדי, כמו כפתורים גדולים וכהים או כותפות מעודנות, כפי שהציע בית האופנה הבריטי ברברי.

על אותו המשקל, ומתוקף הרצון להשיג איזושהי צללית ברורה ונוכחת בעלת שמץ של הידור ג'נטלמני, המעילים נוקשים ומפוסלים יותר, פעמים רבות מלווים בתנועה אגרסיבית, המפנה עורף לרכות, שקיפות או צבעי פסטל, ההופכים עם הזמן למוקצים מחמת מיאוס. אגב, הסיבה האחרונה מסבירה היטב מדוע יש מקום לעזים שבצבעים, אשר בדומה שנות השישים, מקבלים משמעות חדשה דווקא ככל שהעיצוב עצמו שמרני.

כפי שנרמז, אורך הוא פרמטר קריטי. אם קו אמצע הירך תפקד עד לאחרונה כאורך לגיטימי, הרי שהיום מכפלת המעיל צונחת מטה, חוצה פעמים רבות את הברך ולעיתים מגיעה גם עד הקרסול. לא רק משום שכך נראו מעילי הגברים לאורך המאה העשרים (אם לוקחים בחשבון את השפעת הארון הגברי על הנשי). בהתחשב בכך שהימים הם ימים של השתקמות מהמשבר הכלכלי של 2008, זהו רמז עבה לדרך בה לא חוסכים בחומר (באופן המזכיר את המהפכה של כריסטיאן דיור לאחר מלחמת עולם השנייה, כשהעז להציע גזרות בזבזניות כל כך). בתחילת העשור הנוכחי הדפסי לוגו נועדו כדי להעיד על מחירו של הבגד; היום, כאשר האופנה עדיין דיסקרטית ומינימליסטית למדי, העדות כאמור נמצאת בדבר עצמו. וכפי שכבר אפשר לנחש, אורכו של המעיל משפיע באופן ישיר על מחירו. אפילו מותגים עכשוויים כאקנה ג'ינס, מעזים להציע מעילים ארוכים במיוחד העשויים תערובת צמר, שמחירם מתקרב ל-4,000 שקלים.

אם הנשים פוזלות אל הארון הגברי, שלא לומר שואלות ממנו ללא בושה, אז הגברים נדרשים להתרחק מהן כדי לשמור על זהותם. זו הסיבה לכך שמעילי הגברים פונים אל ההיפר-מצ'ואיזם. לא מעילים של ג'נטלמן, אלא מעילים של קצין צבא, אם לשפוט לפי הקולקציה המבריקה של אלכסנדר מקווין לחורף, שהייתה כולה אורגיה של מיליטריזם ואצולה, או צבעי החאקי והפרוות בדולצ'ה וגבאנה. אפילו קווים מסחריים יותר באופיים, כמו אמפוריו ארמני, התחקו אחרי טון תעשייתי מחוספס, המלווה שוב בגזרות נדיבות ועצומות, המשתמשות במטרים על גבי מטרים של אריגי צמר, ושנועדו להגדיל עוד יותר את הצללית הגברית תמירה. הגדיל לעשות קו הגברים של דיור, שבין המוטיבים האימישיים שזר שכמיות וכובעים שהזכירו בכוונה דמויות ארכיטיפיות כמו זורו. מן הסתם, חלומו של כל גבר הוא להיות גיבור.