באיחור לא אופנתי של 40 דקות, הציגה הערב גלית לוי את הקולקציה החדשה בעיצובה. בוגרת שנקר הפעילה בתחום האופנה בארץ מזה 17 שנה אשר ביססה את מעמדה כמלבישת כלות אלטימטיבית נשארה, גם הפעם, נאמנה לסגנונה המוכר. המותג הנושא את שמה והפך עם הזמן להיות שם נרדף לשמלות כלה וערב פומפוזיות, ממשיך את דרכו במסלול האבנים המנצנצות.
מי שאוהב את גלית לוי, לא יתאכזב ויימצא גם העונה את כל מה שהורגל לראות בעבודותיה של המעצבת המנוסה. והכל נמצא פה, הפאייטים, התחרות, הנצנצים, הפרחים, השוונצים, השובלים, ובעיקר השסעים והמחשופים. מעל כל אלו, בולטת היצמדות לאלמנט השקיפות. לא מדובר במשחקי שקיפות, אלא בשקיפות נטו. זו אחר זו הוצגו שמלות בגווני ורוד בהיר, ניוד וכמובן לבן ושחור, ובכמעט כולן, מלבד אחת או שתיים, נצפתה שקיפות כמעט מוחלטת. העדפה מוגזמת של טרנד שעובד אם יודעים לעבוד איתו. דגמים של שמלות סטרפלס בנוסח ג'סיקה רביט, שמלות צמודות מותניים וארוכות שובל עם שרוולי פרפר, שמלות חושפות כתפיות ושרוולים קצרים חושפות גב, שמלות בת ים, ועוד, היו מרשימות יותר, שלא לומר, פרקטיות, אם היו שקופות קצת פחות או משולבות באופן מחוכם עם בדים אטומים.
חוכמה, למען האמת, היא משהו שחסר פה. האופנה של גלית לוי סקסית, מרשימה, מושקעת ועקבית, אך מחוכמת היא לא. הפנייה פה היא לנשים לא ביישניות או שמרניות, אך גם לא בעלות חשיבה פרוגרסיבית, מה שמביא אותן להיראות סקסיות ובולטות, אך לא במובן בהכרח מחמיא. האישה של גלית לוי, כמו זאת של קוואלי, בולטת במתכוון ובמודע, אך פה תם הדמיון. לא מדובר באישה חזקה בפני עצמה, אלא באישה שחוזקותיה נובעות מהישענות על כתפי אחרים, במיוחד אלו שאוהבים אותה עם מחשופים מרופדים, מותניים צרים ושסעים עד המותן, ולמענם היא קונה בגלית לוי. המעצבת, כמובן, יודעת את לב לקוחותיה ולזכותה ייאמר שהיא פועלת במרץ במסירות להיענות לדרישותיהן.
מי שצברה נסיון רב בהלבשת כלות מקומיות - החל ממזכירות שמרוויחות 5,000 שקלים לחודש אבל יוציאו 17,000 שקלים על שמלת הכלה מחלומותיהן, תמשיך להיות פופולארית בקרב הגרעין הרחב של מעריציה ואין חשש לשום דיסוננס שיעיב על הקשר הוותיק.
רוצים לראות עוד מגלית לוי? היכנסו לפייסבוק שלנו
(צילום: נמרוד סונדרס)
