סוף העולם? חייבים להציל את המעיל של דיור

האם אנחנו עומדים בפני השנה האחרונה לקיומו של כדור הארץ? על פי נבואת בני המאיה, סוף העולם יגיע בשנת 2012. ליתר דיוק בתאריך ה-21 בדצמבר 2012 בשעה 11:11, גם הסינים הקדמונים והנביא נוסטרדמוס כתבו על קץ האנושות בשנת 2012. בין אם זה יקרה ובין אם לא, לא כדאי להיתפס לא מוכנים ולכן וואלה! מציגה פרוייקט מיוחד: 2012 – סוף העולם מגיע!

חברי מערכת וואלה! אופנה שמעו שיש מצב שסוף העולם יגיע ב-2012 והחליטו לבחור את הפריט שיילך איתם עד הקבר - כי יש דברים שאסור שיושמדו

אני לא נוהגת לשחק במשחקי העדפה עם הנעליים שלי. אני אוהבת את כולם. אמא אוהבת את כל ילדיה באותה מידה. אבל, כמו בכל משפחות הטובות, תמיד ישנו המועדף הסודי. זה שרק הוא ואמא יודעים על הקשר המיוחד, וכל האחרים רק חושדים, קצת מקנאים, אבל מקבלים תשומת לב מחושבת ומדודה על מנת למנוע מהם כל הצדקה לתלונות או החמצת פנים.

הזוג המועדף שלי, מבין 40 זוגות העונה הנוכחית, הוא מגפוני 'דונה' של טורי בירץ' מעונת סתיו-חורף 2009-2010. אני לא סגורה על מה שאני רוצה ללבוש בסוף העולם המתקרב או לא, אבל בעניין הנעליים, אין לי כל התלבטות. המעצבת האמריקאית שאת בגדיה אני לא תמיד אוהבת, יותר מהצליחה עם המגפונים שלי. היא יצרה אופנה נצחית המצדיקה את העלות הלא נמוכה. כ-1,200 שקלים שילמתי בסוף עונה באחד מסניפי 'עמנואל'. נדמה לי שבזה של שנקין, תל אביב. אבל זאת לא הנקודה. השילוב הנדיר של איכות וסגנון, סטייל צבאי עם סקסי, נוחות עם פונקציונאליות. כל הגם וגם האלו הם הנקודה. המפתח להצלחה. בערב ובבוקר, עם סקיני ועם שמלה, בגשם וביום בהיר. בנוסף, העיצוב מלא המחשבה. האימום המעוגל במידה, העקב הגבוה-אך-גם-נוח, הרצועה המתלפפת שלוש פעמים. שני אבזמי 'טורי' מוזהבים ורוכסן מוזהב תואם. כמו הפרעונים במצרים העתיקה, יהיה לי אתי ביום הדין פריט אישי קרוב ואהוב. אולי עוד מאות שנים יימצאו אותנו יחד.

שמלת הצ'רלסטון שלי נבחרה ללוות אותי לסוף העולם, לא רק בגלל שהיא פריט מיוחד במינו, או בשל העובדה שנקנתה לפני שנים רבות, תמורת מאות שקלים בודדים בחנות וינטג' בוונקובר שבקנדה הרחוקה. שמלת הצ'רלסטון שלי נבחרה משום שלמעשה מעולם לא נלבשה. אם להודות על האמת היא קצת גדולה עליי (ממש טיפה) וממש קצת קצת ארוכה מדי, למרות שעם עקבים מאוד מסויימים ואם מנסים שלא לעשות צעד אחד יותר מדי, יש סיכוי לעבור אותה בשלום.

ניסיונות הקיצור לא צלחו, והיא זכתה למבט מבועת מצידה של אירינה התופרת שלא יכלה לשאת את המחשבה לקצץ בפאייטים (התפורים בעבודת יד), לא מלמעלה ולא מלמטה. הקביעה הייתה נחרצת: "פנימאייה חרוזים", אמרה במבטא רוסי כבד והראתה לי את הדרך החוצה.

וכך, נשאר הצ'רלסטון כחלום שלא התממש להופיע על שטיח אדום, עם אמת מידה של דוגמנית (גבוהה יותר מ-1.62 ס"מ). ואם נגזר עליה להישאר בארון בעולם הזה, לפחות שאוכל לרוץ איתה לנשף של העולם הבא.

השאלה 'עם איזה בגד היית צועד בראש מורם אל עבר סוף העולם?' היא שאלה מסובכת, ולא בגלל הממד הדיכאוני המופגן. הרי צריך להודות, בעולם האמיתי כל מה שנצטרך בסיטואציה מפתה מסוג זה הוא נעליים קלות – וסביר להניח שגם מכוערות להפליא - כדי לברוח.

אבל כהרגלנו בקודש אנחנו לא עוסקים במציאות, אלא בפנטזיה. אם אנחנו צריכים להותיר אחרינו איזושהי מורשת בדמות פריט אחד נבחר מתוך הארון, כזה שישאיר רושם בחפירות הארכיאולוגיות עוד מיליוני שנים, אאלץ להתעטף במעיל טרנץ' מקולקציית הגברים של Dior, שנרכש לפני כחצי שנה (ומאז נלבש בדיוק פעם אחת). לא, לא בגלל שהוא ארוך כל כך (140 סנטימטרים!) ורחב כל כך עד שהוא דומה מרחוק לתכריכים. וגם לא כי הוא עשוי אריג צמר קר ודקיק, המשמש בימים כתיקונם למכנסיים. וגם לא משום שהיה חלק מקולקציית המסלול לקיץ 2011. אלא בעיקר כדי שיידעו אי שם בעתיד, למרות המלאי שבוודאי יימצא ברחובות, ששלטון הצללית הצרה באמת נגמר ב-2011.

ב-20.10.91 חגגתי את יום הולדתי העשירי ובין המתנות הרגילות של בובת ברבי שחורה, מיקרוסקופ וכסף מסבא וסבתא קיבלתי עוד מתנה מחברה של ההורים שגרה בחו"ל,
ושבאה לבקר רק מדי פעם, אבל מאוד מאוד אוהבת אותי כאילו הייתי שלה.

היא הביאה לי טבעת זהב 10 קראט, שטבועים עליה ראשי התיבות של שמי - BG. אפשר לומר, שעשרים שנה הטבעת היתה מאוכסנת באיזה כספת ביתית, כי זה לא חכם לתת לילדה בת 10 להסתובב עם טבעת כזאת יקרה. וכך, הטבעת נשכחה עד יום כיפור האחרון שבו אמא שלי החליטה להעביר לנו תכשיטים. או בקיצור, מה שנקרא ירושה מוקדמת. ואז פתאום צצה לה הטבעת. היה משהו קסום ברגע שענדתי אותה.
קודם כל היא לא נפלה לי מהאצבע.שנית, יש משהו אדיר בללכת עם טבעת שהשם שלך כתוב עליה. מאז הטבעת אצלי. אני הולכת איתה רק כשבא לי להרגיש קצת של הביוקר. ואם למות עם סוף העולם, אז לפחות שהלוק שלי יהיה של הביוקר.

'תו עליון: תפוזי דם, וודקה קפואה והאטיטיוד של ניו יורק'. מריח כמו דיל לא רע לקחת איתי למטה.

סוף העולם הגיע לראשונה כשמוכרת מיומנת באחד הסניפים שלSephora בישרה שהייצור של DKNY women הסתיים, ושהגיעה העת להיפטר מהקיבעון רב השנים על אותו ניחוח. חמציצי, לימוני ונצחי, היחיד שעבד לי תמיד תמיד, בסופה ובשרב, בשמחה ובעצב, בימים של מיגרנה ובלילות של נדודי שינה. בחיי לא נפרדנו. אז למה עכשיו?

מאז עבר יותר מעשור. גירסאות כאלה ואחרות שלו באו ונעלמו, אבל ה- DKNY המקורי, קלאסיקה מודרנית, עדיין חי וקיים. מבוקבק באותו מיכל גבוה, מלוטש וחסין טלטולים שמסמל את קו הרקיע של העיר האהובה. אלגנטי ומינימליסטי – בדיוק כפי שהמעבר לסיקס פיט אנדר צריך להיות. אתם תסריחו לכם שם עם פריטי ביגוד נוסטלגיים. אני אתעטף ב'ניחוח המשכר, הסקסי והדינמי של נרקיסים וחבצלות מים'.

הרבה מזכיר לי הצעיף הזה שקיבלתי מסבתא שלי, אחרי שחי מספר עשורים ברומניה ואחר כך בארץ. ריבה אדמדמה ניגרת מסופגניה, מתפרצת כמו וולקנו של רגשות. מחט וחוט אפרפר מאחים פיסות נייר עם כוכבי ניינטיז אל ג'ינס קרוע בפורים. ידיים בוגרות עמלות מעל סירים לוהטים, הפכו לידיים קמלות נאבקות בפגעי הזמן. טלאים של זכרונות עכורים מהולים בגעגוע צלול, רקומים שתי וערב בצעיף אחד שכבר ראה הכל. בין כל השמלות הרפויות, נעלי הסירה והאוקספורד, בין כל חולצות המשי המכופתרות או בין כל השמלות השחורות, בין כל אלו אבחר להתעטף בו- פריט אחד, מיוחד ויחיד. מיקס אנד מאץ' של עבר, הווה ועתיד.

יש לכם חרדות מסוף העולם? כך תתמודדו

לא חייבים לקבל את הדין. אפשר להתחבא במערה

פרויקט מיוחד: 2012 - סוף העולם מגיע