בלוקי צבע שיוצאים משליטה - ייתכן שזהו אחד התיאורים המדויקים ביותר שניתן לתת למתקפת ההדפסים שמכלה כל סנטימטר בקולקציות האביב והקיץ החדשות. בעוד שבשנה שעברה, בזמן שהמושג 'בלוקי צבע' נכנס בעוז לז'רגון המצוי, ארגנו מעצבי האופנה את קשת הצבעים בתוך תבניות גיאומטריות מחולקות היטב למשטחים (מתוך כוונה שבדך הזו יהיה קל יותר לעכל אותם), הרי בעונה הקרובה המציאות מקבלת תפנית פרועה. הגוונים לא רק יוצאים מהקווים, אם ממשיכים באותו הדימוי, אלא מתערבלים אחד בשני, משתכפלים ומתפצלים עד שהעין אינה מסוגלת עוד להבחין בין דוגמא אחת לאחרת ופשוט מכירה בעובדה הברורה הגיע זמנו של המקסימליזם המוחלט.
הרמזים לאבולוציה המתרחשת בעולם הגוון, שנעה מסדר צורני וגיאומטרי ברוח אותם בלוקי צבע אל כאוס כביכול, ניתנו כבר בקולקציות האביב (המכונות לעיתים קדם-אביב, קרוז או ריזורט). כך למשל, כאשר הציגה פיבי פילו, המעצבת הבריטית הידועה במינימליזם חסכני, את קולקציית הריזורט של בית סלין לפני כחצי שנה, היה זה אות ברור לעתיד לבוא. מבין חליפות גבריות בצבעים אחידים, לפתע הציצה מערכת של מכנסיים וז'קט אופנוענים המחופים בהדפס ספק מופשט של פרחים צפופים בגוונים אפור, לבן וורוד. מעין קמופלאז' דיגיטלי שנלקח מהטבע. מילא שהיה זה צעד לא אופייני לפילו שהעדיפה עד כה בגדים פרקטיים למדי על פני עודף מצועצע אלא שהיא הייתה רחוקה מלהיות היחידה. ועד שכבר הגיעו שבועות האופנה לקיץ 2012, שהתקיימו בספטמבר ואוקטובר האחרונים, נעשה השימוש הנרחב בדפסים ממטרים קלים לסופה חשמלית כובשת.
ההדפסים הרוויים בקיץ 2012 - המופיעים בקולקציות של בתי אופנה מבוססים כברברי ועד אלו של מעצבים צעירים כת'אקון או ג'וזף אלטוזארה - מבוססים בעיקרון על שני מוטיבים מרכזיים. מצד אחד, דוגמאות פרחוניות ומצד שני, קישוטיים שבטיים, שמושרשים מאפריקה ועד מרכז אמריקה. כמובן, שלפי צו השעה הפוסט-מודרני הדוגל בפירוק, דבר אינו מבוצע כמצופה, ועיקר הבשורה הנעוצה בהדפסים הרבים של העונה, מלבד צפיפותם וצבעם, מבוסס על טכניקות ומניפולציות דיגיטליות שמטרתן לעקר את הטבע המוכר ולנסוך בו חדש. דוגמא קולעת מספקת קולקציית הקיץ של רוברטו קוואלי, שהעביר תפרחות צפופות כמכתמים לכדי שמלות, או קולקציית הגברים של ז'יבנשי, המדגימה כיצד 'ציפור גן עדן', אותו פרח אקזוטי, הוכפל והופשט על כל פריט אפשרי עד שהתקבל מבע מצועצע פחות וחד יותר.
המעניין הוא, שההדפסים מטפסים על בגדי הנשים והגברים גם יחד. חולצות שנדמה כי נתפרו ממטפחות משי מצוייצות מרכיבות חלק נכבד מקולקציית הגברים של D&G, וכך גם השימוש היצירתי שעשה רף סימונס בדוגמת משבצות ניאונית בקו האופנה הנושא את שמו. מנגד כמעט בלתי אפשרי למצוא ולו קולקציה אחת לנשים שאין בה איזושהי פרשנות או התייחסות לטרנד, כשמצטיינות בעושרן הן אלו של הצרפתייה איזבל מרנט או של המעצב דרק לאם, שהוסיף גם קמצוץ אוריינטלי-לטיני מובהק.
על אף השפע הוויזואלי, במגמה הנוכחית מסתמנים גם ניצני הסוף. אחרי ארבע עונות בהן מעצבים ניסו לפרוץ את מינימליזם, להטעין את הבגדים בעודפות לא בריאה ולא הכרחית, בקישוטים לשם הקישוט, מסתמן כי קיץ 2012 מסמל את שיאו של המרקם והצבע החי. לאחריו, ניתן כבר לצפות התפרקות וחזרה אל ערכים של סגפנות או ריסון; במינימליזם ששוב מרים את ראשו מעל האופק. כי כמו כל תסמונת כפייתית טורדנית, שבמסגרתה חייבים לשמור על הקווים, מציאות לא ברורה מעצימה את הצורך בשליטה.
צילומים: AP / אימג'בנק - Gettyimages
אזעקת טרנד: קמופלאז' דיגיטלי
לירוי שופן
3.1.2012 / 13:10